כל מה שרצית לדעת על פקודת העיתונות:
פקודת העיתונות נחקקה בשנת 1933 על ידי השלטון המנדטורי בארץ ישראל, במטרה לתת לו מכשיר פיקוח יעיל על העיתונות היהודית והערבית ובכך לדכא גילויים של מחאה ומרי נגד השלטון.
פקודה זו מהווה את אחת הפגיעות הקשות בחופש הביטוי ובחופש העיתונות.
פקודת העיתונות קובעת כי על מנת להוציא עיתון נדרש רישיון מהממשל.
בנוסף, פקודת העיתונות העניקה לשלטון את הסמכות לסגור עיתון, אם פורסם בו חומר כלשהו, העלול לדעתו "לסכן את שלום הציבור", וכן ניתנה סמכות לסגור את בית הדפוס שבו הודפס העיתון.
תקנות ההגנה (שעת חירום) שנחקקו בשנת 1945 על ידי השלטון המנדטורי מחזקות את עוד יותר את הפיקוח של הממשל.
גם הן, כמו פקודת העיתונות, חייבו הגשה לביקורת מוקדמת של הצנזורה הצבאית של כל פרסום בכתב, בין עיתון ובין ספר.
סעיף 87 בתקנות קובע כי "הצנזור רשאי לאסור בצו, בדרך כלל או במיוחד, לפרסם חומר שפרסומו היה עשוי, או עלול להיות עשוי לפגוע, לדעתו, בהגנתה של ישראל או בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי".
בסעיף שלאחריו, סעיף 88 נאמר: "הצנזור רשאי לאסור בצו לייבא או לייצא, להדפיס או לפרסם, כל פרסום .
.
.
שיבואו או יצואו, הדפסתו או פרסומו היו, או עלולים להיות או להיעשות, פוגעים, לדעתו, בהגנתה של ישראל, בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי.
בדומה למרבית הפקודות, גם פקודה זו צורפה על ידי מועצת המדינה הזמנית לספר החוקים של מדינת ישראל.
הסמכות למתן רישיונות ולסגירת עיתונים נמסרה לידי שר הפנים.