כל מה שרצית לדעת על פרנסואה-אדריאן בואלדייה:
פרנסואה אדריאן בואלדייה (בצרפתית:François Adrien Boieldieu; 16 בדצמבר 1775 – 8 באוקטובר 1834), מלחין צרפתי.
בואלדייה נולד בעיר רואן אשר בנורמנדיה.
את לימודיו המוזיקליים החל בלימוד נגינה בעוגב אצל נגן העוגב בקתדרלה ברואן.
בגיל 18 חיבר את האופרה הראשונה שלו לליברית של אביו.
האופרה זכתה להצלחה מקומית.
בואלדייה ניסה להקים ברואן קונסרבטוריון אך כשלא עלה הדבר בידיו, עבר לפריז בימי הטרור של המהפכה הצרפתית.
בואלדייה המשיך לחבר אופרות קומיות ובשנת 1800 זכה בהצלחה עם האופרה "הכליף מבגדד".
הוא נתמנה למורה לפסנתר בקונסרבטוריון של פריז והשתלם בקומפוזיציה אצל לואיג'י כרוביני.
בשנת 1803 עבר לסנקט פטרבורג ושימש כמנצח ו"מלחין החצר" של הצאר.
בתקופה זו המשיך לחבר אופרות.
בשנת 1812 חזר לפריז ולאחר ששקל בדבר, החליט לדחות את הצעותיו הנדיבות של הצאר ומסר כתב התפטרות רשמי ממשרתו ברוסיה.
תפאורה למערכה השלישית של "הגברת הלבנה"- 1825
לאחר שובו חזר לפריז המשיך בחיבור אופרות, שרובן נשכחו.
בשנת 1825 העלה את האופרה המפורסמת ביותר שלו – "הגברת הלבנה" (La Dame Blanche) המבוססת על שתי יצירות של וולטר סקוט: "המנזר" ו-"גאי מנרינג".
האופרה מוצגת בכל רחבי העולם עד ימינו.
בואלדייה שילב בה שירי עם סקוטיים.
הוא נתמנה לפרופסור לקומפוזיציה בקונסרבטוריון של פריז והמשיך לחבר אופרות, שלא זכו לאותה הצלחה.
מהפכת יולי, שהתרחשה ב-1830 נגד בית בורבון, גרמה לפשיטת רגל של האופרה קומיק ושל בואלדייה.
הוא איבד בהדרגה את כושר הדיבור, כנראה כתוצאה מסרטן הגרון.
כדי לחלתצו מעוני, קבע לו אדולף תייאר קצבה ממשלתית בסך 6,000 פרנק.
ב-25 בספטמבר 1834 הופיע בפומבי בפעם האחרונה, בהצגת הבכורה של Le chalet.
מאת אדולף אדם.
בדרך זו העביר באלגנטיות את שרביט הניצוח לתלמידו המבריק.
הוא נפטר ב-1834.
לבו נטמן ברואן, בקבר שעיריית רואן מימנה, ואילו גופו נקבר בבית הקברות פר לשז בפריז.
בואלדייה היה חבר במסדר הבונים החופשיים, בלשכה הפריזאית "אמנויות וידידות", נוסף לחברותו בלשכת "פלשתינה" (בסנקט פטרבורג).
כמו כן היה חבר כבוד בלשכת "ידידים שהתאחדו מחדש", גם היא בסנקט פטרבורג.
מבין יצירותיו התזמורתיות של בואלדייה היה גם הקונצ'רטו לנבל ולתזמורת בדו מז'ור, שנחשב יצירת מופת ברפרטואר של נגני נבל.
נלקח מויקיפדיה