כל מה שרצית לדעת על פרנצ'סקו גואיצ'ארדיני:
פרנצ'סקו גואיצ'ארדיני (באיטלקית: Francesco Guicciardini;6 במרץ 1483 – 22 במאי 1540), היסטוריון ומדינאי איטלקי.
גואיצ'ארדיני נולד בפירנצה למשפחת אצילים מפורסמת, שבניה החזיקו במשרות רמות בעיר במשך דורות רבים.
אחרי שסיים את חוק לימודיו היסודיים, שלח אותו אביו לאוניברסיטאות של פרארה ושל פדובה שבהן למד עד 1505.
הוא נשא את עיניו למשרה בכנסייה על מנת להפוך לקרדינל, אך אביו לא אבה שאיש מבניו ייכנס לשירות הכנסייה במצבה השפל והמושחת.
הוא פנה ללימודי המשפטים, ובמהרה נתמנה על ידי ממשלת העיר לקרוא תביעות משפטיות בפני הציבור.
בהיותו בן 23 שנה נשא לאישה את מאריה, בתו של אלאמאנו סאליביאטי, שהיה מנכבדי העיר.
ב-1512 נשלח על ידי ממשלת העיר כנציגה בחצרו של פרננדו השני, מלך אראגון, ובכך החלה הקריירה שלו כדיפלומט וכמדינאי.
ב-1515 נכנס לשירותו של האפיפיור לאו העשירי, שמינה אותו למושל רג'ו אמיליה ב-1516, ולמושל מודנה ב-1517.
האפיפיור קלמנס השביעי מינה אותו למושל פארמה.
בתפקידו זה ארגן את ההגנה על העיר שהותקפה על ידי הצרפתים ב-1521.
הוא זכה בתפקידים רמי מעלה שאפשרו לו להיות אדון מדינת האפיפיור שמעבר להרי האפנינים.
ב-1526 נתמנה על ידי קלמנס השביעי לסגן המפקד העליון של כוחות האפיפיור.
בתפקידו זה היה עד מרחוק לביזת רומא ולמעצרו של האפיפיור, מאורעות שהעיקו על מצפונו, משום שלפני כן יעץ לו לצאת למלחמה.
למרות זאת, האפיפיור מינה אותו למושל בולוניה ב-1531, משרה שבה החזיק עד 1534, כאשר התפטר מתפקידו עם בחירתו של פאולוס השלישי לאפיפיור, ושב להתגורר בפירנצה.
כמו ניקולו מקיאוולי לפניו, היה גואיצ'ארדיני מוכן לוותר על עקרונותיו כדי להגן על שליטים שבהם בחל.
ב-1535 הוא הגן על אלסנדרו דה מדיצ'י בפני ההאשמות של גולי פירנצה בבית הדין של קרל החמישי בנאפולי.
ב-1537, אחרי רצח אלסנדרו דה מדיצ'י, תמך גואיצ'ארדיני בקוזימו הראשון דה מדיצ'י, שהיה נער שבאמצעותו קיווה לשלוט בפירנצה.
אך נער זה, שהתגלה כפוליטיקאי ממולח, פיטר את גואיצ'ארדיני, והלה נאלץ לפרוש לחווילתו, שם כתב את ספרו "היסטוריה של איטליה" ושם נפטר ב-1540.
בספרו "היסטוריה של איטליה", תיאר גואיצ'ארדיני את המאורעות העיקריים שהתחוללו באיטליה בתקופה 1494–1532.
בספרו זה הוא שם את הדגש על סיבותיהם של מאורעות אלה, כפי שכתב על אודותיו מישל דה מונטן, מחבר "המסות" כתב במסה "על ספרים" (ספר 2 פרק 10): "היסטוריון זה כותב בשקידה.
באמצעותו ניתן לדעת באופן מדויק את האמת על אודות המאורעות שקרו בתקופתו.
"
נלקח מויקיפדיה