כל מה שרצית לדעת על פרנק ברדשו:
פרנסיס ברדשו (אנגלית: Francis Bradshaw; 31 במאי 1884 בשפילד – 1950 בקירוב בטאונטון שבסומרסט) היה שחקן ומאמן כדורגל אנגלי.
ברדשו נולד בשפילד והחל את דרכו בקבוצות של בתי הספר שפילד סקולס ובית הספר של יום ראשון "אוקספורד סטריט", לפני שהצטרף לשפילד ונסדיי כשחקן חובב ב-1904.
מאוחר יותר באותה שנה הוא חתם על חוזה המקצוען שלו.
ב-1907 הוא היה בהרכב שניצח בגמר גביע ה-FA, לאחר פציעתו של הארי דייוויס.
ביוני 1908 הוא הבקיע שלושער בניצחון 11 – 1 על נבחרת אוסטריה בווינה, והייתה זו הופעתו היחידה במדי הנבחרת.
הוא החמיץ את המשחק מול נבחרת אירלנד בפברואר שלאחר מכן בעקבות פציעה, ולא זומן יותר לסגל.
בכך הוא הפך לשחקן החמישי והאחרון עד כה שמבקיע שלושער בהופעתו היחידה במדי הנבחרת.
בקיץ 1910 עבר ברדשו לנורת'המפטון טאון תמורת סכום של 250 לירות שטרלינג, לאחר שהשתתף ב-87 משחקי ליגה והבקיע 37 שערים עבור ונסדיי.
בנובמבר 1911 הוא חזר לפוטבול ליג והצטרף לאברטון, היכן שהבקיע 19 שערים ב-66 משחקי ליגה.
באוגוסט 1914 הוא עבר לוולוויץ' ארסנל, וערך את הופעת הבכורה שלו במשחק הליגה השנייה מול גלוסופ נורת' אנד ב-1 בספטמבר 1914.
הוא שיחק בארסנל במשך עונה אחת, אך לאחר מכן פרצה מלחמת העולם הראשונה.
בזמן המלחמה הוא המשיך לשחק עבור ארסנל, והשתתף ב-125 משחקים לא רשמיים.
עם חידוש משחקי הליגה ב-1919 (כאשר המועדון זומן בחזרה לליגה הראשונה) עבר ברדשו מעמדת החלוץ השני לעמדת הבלם הקדמי.
הוא המשיך לשחק בארסנל במשך ארבע עונות נוספות, ולבסוף פרש במאי 1923.
בנוסף למשחקים בזמן המלחמה הוא השתתף ב-142 משחקי ליגה וגביע עבור ארסנל, והבקיע בהם 14 שערים.
באותו חודש שבו פרש הוא החל לעבור כמאמן באברדייר אתלטיק, אך עזב את המועדון הוולשי באפריל 1924 לאחר שהוביל אותו למקום באמצע הטבלה של הליגה השלישית הדרומית.