כל מה שרצית לדעת על פרשת בן ברקה:
פרשת בן ברקה היא פרשת חטיפה ורצח של מנהיג אופוזיציה מרוקאי, שבהם היה מעורב "המוסד", ולכן גרמה לסערה פוליטית בישראל, ולטענת איסר הראל הייתה הגורם העיקרי להידרדרות יחסי ישראל-צרפת במחצית השנייה של שנות ה-60 של המאה ה-20.
מהדי בן ברקה (בערבית: المهدي بن بركة) נולד ברבאט בירת מרוקו בשנת 1920.
היה ממנהיגי הפלג השמאלי של האופוזיציה לשלטון המלוכה במרוקו ונחשב למנהיג מוערך בעולם השלישי.
תמך בתנועות מהפכניות ואנטי-קולוניאליות במדינות שונות.
בשנת 1962 הואשם בן ברקה בחתירה תחת שלטונו של המלך חסן השני והוגלה ממרוקו.
לאחר שתמך בעמדת אלג'יריה בסכסוך גבולות בינה לבין מרוקו, הוא נדון למוות שלא בפניו.
לפי ספרו של שמואל שגב, "הקשר המרוקני", "המוסד" הישראלי מסר לשירותי הביטחון של מרוקו את קצה החוט שאיפשר להם לאתר את בן ברקה בז'נבה, ופיתויו להגיע לצרפת, שם חוסל.
בשהותו בצרפת נעלמו עקבותיו של בן ברקה בפריז ב-29 באוקטובר 1965, לאחר שנראה במהלך מעצר על ידי קציני משטרה צרפתיים.
על פי ספרו של שגב, כעבור ימים ספורים (ב-5 בנובמבר) דיווח ראש "המוסד", מאיר עמית, לראש הממשלה, לוי אשכול, כי האיש חוסל.
נשיא צרפת, שארל דה גול, זעם על המעורבות הצרפתית בחטיפה והורה על העמדתם לדין של שני קציני משטרה צרפתיים.
אלה הועמדו לדין בספטמבר 1966 ונדונו בשנת 1967 למאסר על חטיפתו של בן ברקה.
השופט פסק כי האשם העיקרי בחטיפה הוא שר הפנים של מרוקו הגנרל מוחמד אופקיר.
ז'ורז' פיגו, עד למעשה בעל רקע פלילי, אשר טען בבית המשפט כי ראה את אופקיר דוקר את בן ברקה למוות במו ידיו, נמצא לאחר מכן מת, ובאופן רשמי נטען כי התאבד.
אחמד בוקארי, שהיה בעבר איש השירותים החשאיים של מרוקו, טען בשנת 2001 כי בן ברקה מת במהלך חקירתו בווילה דרומית לפריז.
לדבריו נלקחה גופתו של בן ברקה למרוקו שם הושמדה באגן של חומצה.
גם שמואל שגב כותב בספרו כי בן ברקה מת במהלך אותה חקירה, אך לפי גרסתו האיש נקבר בחשאי מתחת לאי תנועה בפריז, שהיה בשלבי בנייה.
אסיר פוליטי מרוקני בשם אחמד בורקאת אף הוא טוען כי שמע שיחות הנוגעות לרצח בן ברקה.
טענה זו מופיעה בספרו "הגן הסודי של מלך מרוקו".
בשנת 1976 שחררה ממשלת ארצות הברית, בשל בקשות על פי חוק חופש המידע, מסמכים בהם מוכח כי ה-CIA היה בעל גישה לכ-1,800 מסמכים הקשורים לעניין, אך מסמכים אלו נותרו חסויים.
כמה מסמכים צרפתיים הנוגעים לפרשה שוחררו לפרסום בשנת 2001, וגרמו לסערה פוליטית.
שרת ההגנה, מישל אליו-מארי, הסכימה ב-2004 להצעתה של ועדה שהוקמה לפרסום מסמכים נוספים הנוגעים לפרשה.
הפרשה שימשה כהשראה לסרטו של הבמאי איב בואסה משנת 1972 "ההתנקשות" (L'Attentat).