כל מה שרצית לדעת על צ'ארלס השני, מלך אנגליה:
צ'ארלס השני (באנגלית: Charles II, 29 במאי 1630 – 6 בפברואר 1685) היה מלך אנגליה, סקוטלנד ואירלנד בשנים (1660- 1685).
צ'ארלס נולד ב-1630 לצ'ארלס הראשון, מלך אנגליה ולהנרייט מארי, אחותו של לואי השלושה עשר, מלך צרפת.
הוא היה בנם השני, אולם אחיו הבכור, שנולד כשנה לפניו, מת בן יומו.
צ'ארלס הוטבל כאנגליקני, וגדל בסביבה פרוטסטנטית, למרות שאמו הצרפתיה הייתה קתולית.
כשפרצה מלחמת האזרחים האנגלית בין הכוחות הנאמנים למלך צ'ארלס הראשון לבין כוחות של נאמני הפרלמנט ושל הפוריטנים היה צ'ארלס השני בן 12.
הוא ליווה את אביו בקרב אדג'היל, ומגיל 14 השתתף בעצמו בהמשך הקרבות.
ב-1646, כשאביו הפסיד במלחמת האזרחים הראשונה עזב צ'ארלס את אנגליה, והצטרף לאמו בגלות בצרפת.
ב-1648, כאשר התחדשה מלחמת האזרחים באנגליה צ'ארלס עבר להאג שברפובליקה ההולנדית, שם שלט גיסו וילם השני, נסיך אורנז' שהיה נשוי לאחותו מרי הנרייטה.
וילם העמיד לרשות צ'ארלס צי שהפליג לכיוון אנגליה, אולם לא הספיק להגיע בזמן לעזרת הכוחות המלוכניים בקרב פרסטון, שהפסדם בו סיים את מלחמת האזרחים השנייה.
צ'ארלס הראשון הוצא להורג בארמון וייטהול ב-20 בינואר 1649 והפרלמנט האנגלי קיבל חוק שאסר להכריז על יורש לו.
אנגליה הפכה להיות למעשה רפובליקה תחת השם "הקומונוולת' של אנגליה", בהנהגתו של אוליבר קרומוול.
הפרלמנט הסקוטי הכריז באדינבורו ב-6 בפברואר על צ'ארלס השני כמלך בריטניה הגדולה ואירלנד, אולם סירב לתת לו להיכנס לסקוטלנד אלא אם כן ינהיג את הפרסביטריאניזם בכל רחבי בריטניה.
ב-1650 הגיע צ'ארלס להסכם עם הסקוטים, הגיע לסקוטלנד ב-23 ביוני והוכתר בסקון ב-1 בינואר 1651.
צ'ארלס ניסה לפלוש לאנגליה אולם 1651 כוחותיו הובסו בקרב ווסטר על ידי קרומוול ב-3 בספטמבר.
אחרי התבוסה צ'ארלס נמלט, והסתתר במקומות שונים באנגליה, בהם על עץ אלון, במשך שישה שבועות.
הוא לא נתפס, למרות שהוצא פרס של אלף לירות על ראשו, ולבסוף הצליח להגיע לצרפת.
בשנים הבאות היה בגלות שם, ואחר כך גם בארצות השפלה הדרומיות שהיה בשליטת ספרד.
ב-3 בספטמבר 1658 מת אוליוור קרומוול, ובריטניה נכנסה לתקופה נוספת של משבר, שהסתיימה כעבור כמעט שנתיים בהחזרת המלוכה (הרסטורציה האנגלית).
בתחילה ירש את קרומוול בתפקיד הלורד פרוטקטור בנו ריצ'רד, אולם הוא אולץ להתפטר כעבור מספר חודשים, ובריטניה נשארה ללא שליט.
בתחילת 1660 מושל סקוטלנד, ג'ורג' מונק השתלט עם צבאו על לונדון, הכריח את הפרלמנט לפזר את עצמו ולהכריז על בחירות לפרלמנט חדש, לראשונה אחרי כמעט 20 שנה.
במקביל פנה מונק לצ'ארלס ושכנע אותו לפרסם ב-4 באפריל את "הצהרת ברדה" בה הודיע שיעניק חנינה על כל הפשעים שבוצעו בתקופת מלחמת האזרחים לכל מי שיכירו בו כמלך, למעט מספר קטן של אנשים שהיו מעורבים בהוצאתו להורג של אביו.
הפרלמנט החדש התכנס ב-25 באפריל ועד מהרה הגיעה לאנגליה הידיעה על הצהרת ברדה.
בתחילת מאי הכריז הפרלמנט על צ'ארלס השני כמלך, באופן רטרואקטיבי, מרגע מותו של אביו, והזמין אותו לחזור לאנגליה.
צ'ארלס נחת בדובר ב-29 במאי ונכנס ללונדון ב-29 במאי 1660, יום הולדתו ה-30.
בכך חזר השלטון המלוכני לאנגליה והחלה "תקופת הרסטורציה".
ההכתרה החגיגית התקיימה במנזר וסטמינסטר ב-23 באפריל 1661.
על אף שהוא העדיף מדיניות של סובלנות דתית נאלץ צ'ארלס להסכים לסדרת החוקים שקיבל הפרלמנט, הידועה בשם "קוד קלרנדון", שנועדו לבצר את מעמדה של הכנסייה האנגליקנית.
האירוע החשוב ביותר בתחום יחסי החוץ בראשית תקופת שלטונו הייתה מלחמת הולנד-אנגליה השנייה.
ב-1670, עם חתימת "אמנת דובר הסודית", נכנס לברית עם בן דודו לואי הארבעה עשר, מלך צרפת.
לואי הסכים לעזור לצ'ארלס במלחמה נוספת נגד הולנד ולשלם לצ'ארלס קצבה, וצ'ארלס הבטיח להמיר את דתו לקתוליות במועד עתידי לא מוגדר.
ב-1672 הכריז צ'ארלס על הנהגת חופש דת לקתולים ולפורשים פרוטסטנטיים מהכנסייה האנגליקנית, אבל הפרלמנט האנגלי הכריח אותו לחזור בו מהצהרתו.
הגילוי שג'יימס, אחיו של צ'ארלס ויורש העצר המיר את דתו לקתוליות ליבה חששות מפני "קשר קתולי" להשתלט על אנגליה והביא ב-1679 לדרישה לשלול מג'יימס את מקומו בסדר הירושה.
המשבר הוביל ללידתם של המפלגה הטורית, שהתנגדה לשלילת הירושה מג'יימס, והמפלגה הוויגית שצידדה בה.
צ'ארלס תמך במפלגה הטורית, ובעקבות גילוי קשר לרצחיתם של צ'ארלס וג'יימס ב-1683 כמה ממנהיגי הוויגים הוצאו להורג או הוגלו.
צ'ארלס פיזר את הפרלמנט ב-1681 ושלט ללא פרלמנט עד מותו ב-6 בפברואר 1685.
על ערש מותו הוא התקבל לכנסייה הקתולית.
צ'ארלס השני היה ידוע כ"מלך השמח" ("Merry Monarch"), גם בשל אופיו וההדוניזם של חצרו, וגם בשל ההקלה שחש הציבור מהחזרה לנורמליות לאחר העשור של שליטת קרומוול והפוריטנים.
תקופת שלטונו הייתה תקופת פריחה לאומנויות ולמדעים.
התאטראות שהיו סגורים על פי החלטה של "הפרלמנט הארוך" מאז 1642, נפתחו מחדש עם הרסטורציה ב-1660 והמלך עודד את פעילותם, ולראשונה באנגליה גם הורשו נשים להיות שחקניות בתיאטרון.
הוא מינה את האדריכל כריסטופר רן לשקם את לונדון אחרי השריפה הגדולה ולבנות מחדש את קתדרלת סנט פול.
ב-1662 נתן צ'ארלס את חסותו לחברה המלכותית שהקימו ב-1660 גדולי המדענים האנגלים של התקופה, בהם רוברט בויל, רוברט הוק, וכריסטופר רן.
לצ'ארלס לא היו ילדים מאשתו הפורטוגלית קתרינה, אבל היו לו לפחות 12 ממזרים מפילגשים שונות.
מכיוון שבנים אלה לא היו חוקיים, עם מותו ירש אותו אחיו ג'יימס השני.