כל מה שרצית לדעת על צבעים במקרא:
רוב האזכורים לצבעים במקרא הם בעיקר לשמות של חומרי צבע – צִבענים (פגמנטים) טבעיים, או צבעים מלאכותיים מעשה ידי אמנים.
(מיעוט אזכורי הצבעים בתנ"ך, הם שם תואר, המתאר את גוון הצבע עצמו).
חומרי צבע הופקו מעפר צבעוני, צמחים ובעלי חיים, וחלקם עובדו בעבודת יד או במכונה, עד להפיכתם לצבענים (אנגלית: dye) כנדרש.
הם יועדו למגוון צרכים של האדם: לייצור תמרוקים ואבקות איפור, כגון הכחל והשרק, וכן לצביעת אריגים, כלים וקירות, ולציור אמנותי.
טכניקות הצביעה השונות בחומרים ובכלים שונים, חדרו לחיי התרבות והחברה באזור הסהר הפורה, ובכלל זאת בארץ ישראל בתקופה הישראלית.
חלק מהצבעים המלאכותיים, אשר הוכנו כאבקות, הוספו לתמיסת מים, סיד ואשלג, שהוכנו מספר ימים מראש.
בתמיסת הצבע המוכנה השתמשו לצביעת אריג או מטווה.