כל מה שרצית לדעת על קאנטרי:
מוזיקת קאנטרי (אנגלית: Country, קרויה גם קאנטרי וווסטרן) היא תערובת של מוזיקה מסורתית ופופולרית, אותה ניתן למצוא, באופן מסורתי, בדרום ארצות הברית ובכמה מחוזות בדרום מזרח קנדה, שהחלה להתפתח במהירות בשנות ה-20 של המאה ה-20.
מוזיקת הקאנטרי סיפקה את שני אמני הסולו המוכרים ביותר בכל הזמנים, אלביס פרסלי וגארת' ברוקס.
אלוויס פרסלי נודע בתחילת הקריירה שלו בשנות ה-50 כ"חתול ההילבילי", הופיע באופן קבוע באחת מתוכניות הרדיו המפורסמות בארצות הברית באותם זמנים – "לואיזיאנה היירייד", והפך לאחת הדמויות אשר הגדירו את מוזיקת הרוק אנד רול עם הופעתה.
גארת' ברוקס פרץ בשנות התשעים, והוא אומן הסולו בעל המכירות הרבות ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית – מעל 128 מיליון אלבומים.
בעוד שמכירות האלבומים של רבים מסוגי המוזיקה השונים סבלו מירידה משמעותית מאז שנת 2005, המשיכה מוזיקת הקאנטרי להנות משנים טובות בעשור הראשון של המאה ה-21.
בששת החודשים הראשונים של 2006, גדלו המכירות של אלבומי מוזיקת קאנטרי בארצות הברית ב-17.
7% ל-36 מיליון.
זאת ועוד, ההאזנה למוזיקת קאנטרי ברחבי ארצות הברית נשארה יציבה לאורך כמעט כל העשור, ומגיעה ל-77.
3 מיליון מאזינים בוגרים מדי שבוע, וזאת לפי סוכנות דירוג האזנת הרדיו ארביטרון.
בדרום מערבה של ארצות הברית תערובת שונה של קבוצות אתניות יצרה את המוזיקה שהפכה למוזיקת הווסטרן, שהרכיבה את המונח מוזיקת "קאנטרי אנד וסטרן".
המונח מוזיקת קאנטרי הנמצא היום בשימוש מתאר סגנונות רבים ותתי ז'אנר.
המונח מוזיקת קאנטרי החל להיות פופולרי בשנות ה-40 של המאה ה-20, והחליף בהדרגה את המונח שקדם לו, מוזיקת הילבילי, שהפך לכינוי גנאי.
גם המונח מוזיקת "קאנטרי אנד וסטרן" שימש במקביל לתיאור סגנון דומה, אך עד שנות ה-70 כלל המונח "מוזיקת קאנטרי" תתי סגנונות רבים והמונח "קאנטרי אנד וסטרן" החל לצאת משימוש, חוץ מאשר מאשר בבריטניה ובאירלנד, בהן עדיין נמצא המונח בשימוש נרחב.
סגנון המוזיקה התפתח בשנות ה-30 במדינות הדרום והמרכז של ארצות הברית.
בעיקר במיסיסיפי, לואיזיאנה, קנטקי, אוקלהומה, ארקנסו, נברסקה, ויומינג וטנסי.
מוזיקת הקאנטרי נחשבת מוזיקה "לבנה", למרות שיצאה בעיקר מהבלוז והפולק.
יחד עם מוזיקת הקאנטרי התפתח גם הרוק.
מוזיקת הקאנטרי מתאפיינת בעיקר בשירים על אהבה, סבל, אמונה דתית, חיי משפחה, פשע ואהבת המדינה.
המוזיקה מתאפיינת בעיקר בכלי מיתר (כמו הבנג'ו, המנדולינה והגיטרה האקוסטית) ובכלי נשיפה פשוטים (כמו המפוחית) ומורכבים יותר (כמו האבוב).