כל מה שרצית לדעת על קאסאציו:
קאסאציו (באיטלקית: cassazione, בגרמנית: cassation) הוא מונח, שהיה בשימוש בין 1750 ל-1775 בדרום גרמניה, אוסטריה ובוהמיה כהגדרה ליצירה או לפרק בודד.
מקור המונח אינו ודאי – קוך (Koch), מוזר (Moser) ואברט (Abert) סבורים שהיא לקוחה מ"cassare" ("לשלח" או "לשחרר" באיטלקית), במשמעות של "מוזיקת פרידה" (Abschiedsmusik).
לדעת ויצבה (Wyzewa) וסן פו (Saint-Foix), כפי שהיא מובאת בביוגרפיה שלהם של מוצרט, המילה היא נגזרת של casser ("לשבור" בצרפתית), כלומר, יצירה שאפשר לנגן את פרקיה בכל סדר שהוא.
רימן (Riemann), בלקסיקון שלו מ-1909, מייחס אותה ל- cassa, תוף באיטלקית.
עם זאת, הסבירות הגבוהה ביותר היא, שהמילה קאסאציו היא שיבוש קל של ביטוי גרמני שהיה נפוץ בין מוזיקאים באמצע המאה ה-18, gassatim gehen – לנגן ברחובות.
כבר ב-1619 השתמש מיכאל פרטוריוס במונחים "גראסאטן" ו"גאסאטן" בקשר לסרנדה.
בראשית התקופה הקלאסית ולפניה נכתבו קאסאציות בין השאר על ידי קרל דיטר פון דיטרסדורף ומיכאל היידן, כמו גם יצירות מוקדמות של יוזף היידן ומוצרט, אם כי רק מעטות מהן נקראות כך במקורות, מה שמקשה על זיהוי "סגנון קאסאציוני" מובהק.
בקטלוגים תמאטיים של ברייטקופף יצירות מוגדרות לעתים קאסאציות ובפעמים אחרות דיברטימנטי וכך גם בכותרות היצירות, הן בדפוס והן בכתבי יד.
היידן השתמש לעתים בכותרת "קאסאציו" לציון פרקים בעלי אופי קליל והומוריסטי.
השימוש היחיד שמוצרט עשה במונח מופיע במכתב מאוגוסט 1770, שם הוא מזכיר התחלות של שלושה פרקים: הפרקים הראשונים של הסרנדות 63 ו-99/63a ברשימת קכל, שניהם שירי לכת, ושיר הלכת הנפרד 62 ברשימת קכל (שכיום מקובל לקשר אותו עם הסרנדה 100/62a).
מכך אפשר להסיק, שייתכן ומוצרט קישר את המונח עם המערך המחזורי המסורתי של שיר הלכת והסרנדה.
אותו דבר נכון לגבי מיכאל היידן.
שני המלחינים השתמשו במונח אך ורק ליצירות תזמורתיות.
המונח קאסאציו נעלם כנראה משימוש כבר בנעורי בטהובן.
דוגמה נדירה לשימוש מאוחר בקאסאציו מופיעה באופוס 6 של סיבליוס.