כל מה שרצית לדעת על קאתארבוסה:
קאתארבוסה (ביוונית: Καθαρεύουσα; קתרוס, καθαρός = טהור.
קרי, [השפה] הטהורה, וגם יוונית ספרותית) היא סוציולקט חצי-מלאכותי שנוצר במאה ה-19 בעת הקמתה של המדינה היוונית המודרנית (במהלך ביסוס עצמאותה של יוון מהאימפריה העות'מאנית), כמיזוג בין שפה כתובה ארכאית הקרובה יותר ליוונית עתיקה, ליוונית עממית מודרנית (ביוונית: Δημοτική דימוטיקי, Dimotiki (אנ')).
קאתארבוסה הייתה בעיקר שפת האינטלקטואלים, והאליטה האינטלקטואלית בעיקר היא ששלטה בה.
אינטלקטואלים אלה היו מעוניינים לחזור לשפה היוונית "הטהורה" של יוון הקלאסית כחלק מהתחייה הלאומית היוונית והרצון להישען על עבר יווני מפואר.
היוזם של הקאתארבוסה היה מלומד הומניסטי ודמות מרכזית בתנועת ההשכלה היוונית, אדאמנטיוס קוראיס (1833-1748).
אנציקלופדיה בריטניקה מציינת כי "השפעתו על השפה היוונית המודרנית ועל התרבות היוונית אף הושוותה לזו של דנטה על האיטלקית ומרטין לותר על הגרמנית".
תרומתו הגדולה ביותר הייתה יצירת שפה ספרותית חדשה תוך כדי טיהורה של השפה הדמוטית המדוברת מיסודות זרים ושילובה ביוונית הקלאסית.
האטקטה (ביוונית: Ἄτακτα) שלו שחוברה בין השנים 1835-1828 היה המילון היווני המודרני הראשון.
‏ באמצעות הקאתארבוסה נטבעו במאה ה-19 הרבה מילים חדשות שכיבדו את היוונית העתיקה.
קוראיס יצר, למשל, את המילה politismos, πολιτισμός, עבור המילה "ציוויליזציה", בעוד ש-famelia הפכה ל- oikogeneia ,οικογένεια (משפחה), kontrabando – ל-lathremporio, λαθρεμπόριο (הברחה), ואילו ministros – ל-ypourgos, υπουργούς (שרים).
‏
אחרי עצמאותה של יוון, קאתארבוסה פרחה באסכולה הספרותית הרומנטית של אתונה.
הדבר בא לידי הביטוי באודות הקלאסיות, בהמנונים, בבלדות, בפואמות נרטיביות, בטרגדיות ובקומדיות של המחבר היווני אלכסנדרוס ריזוס ראנגאוי? (1892-1810) ובפיוטים של המשורר היווני אכילאס פאראסכוס (1895-1838).
‏ שפתו הנמלצת של פאראסכוס חבה רבות למשוררי הפנרים שאת מסורתם הוא המשיך.
‏ המשורר, הנובליסט והסופר היווני הנודע אלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס (אנ') (1911-1851) שנחשב לאבי הספרות היוונית המודרנית, כתב עשרות רבות של סיפורים קצרים בשפת הקאתארבוסה (מלבד הדיאלוגים שנכתבו בדמוטית).
‏‏ כמו כן שימשה קאתארבוסה למטרות משפט, מנהל ותקשורת רשמית.
לעומת זאת, העם הפשוט נשאר דובר דיאלקטים שונים – עובדה שיצרה פער גדול בין השפה הכתובה למדוברת.
ביוון היה מצב לשוני ייחודי המכונה "דיגלוסיה", שבו קיים פער גדול בין השפה הכתובה לשפה המדוברת (בדומה במקצת להבדל בין ערבית מדוברת לערבית ספרותית), ובמצב זה נאלצו דוברי השפה ללמוד את השפה הכתובה כאילו הייתה שפה זרה.
שפת הדיבור היומיומית ביוון הייתה הדימוטיקי, שהיא בעצם סדרת ניבים יווניים שהתפתחו במהלך הדורות, תוך השפעה של שפות נוספות של עמים אשר כבשו את יוון או היו עמה בקשרים.
בין השאר הושפעה הדימוטיקי מטורקית, איטלקית, לטינית וסרבית.
לדוגמה, המילה "דלת" בדימוטיקי היא πόρτα – "פורטה" (מאיטלקית, porta) ו"עצלן" הוא τεμπέλης – "טֶמְבֶּלִיס" (מטורקית, tembel; בערבית – تنبل).
‏ המילה "נמל" היא λιμάνι – "לימָאני" (מטורקית, liman); המילה "מטרייה" היא ομπρέλα – "אוֹמבְּרֶלָה" (מאיטלקית, ombrello); המילה "גן עדן" היא παράδεισος – "פָּרָאדִיסוֹס" (מפרסית אווסטית, pairi.
daêza); ואילו המילה "מעיל" היא παλτό – "פַּלְטוֹ" (בצרפתית, paletot; ברוסית – пальто).
‏
בעוד שביוונית עממית ישנן מילים שאולות משפות אחרות, בקאתארבוסה מרבית המילים הללו טוהרו מן השפה.
זאת ועוד, ניב הקאתארבוסה נכתב בכתב יווני פוליטוני.
במהלך המאה ה-20, השימוש בדימוטיקי התרחב אט אט והיא חדרה בהדרגה ליותר ויותר תחומים של החיים, כולל ספרות וחלקים מסוימים של העיתונות והחינוך.
לאחר מלחמת העולם השנייה נקשר הוויכוח הפוליטי ביוון לסוגיית השפה: בעוד שהקומוניסטים וחוגי השמאל תמכו בדימוטיקי, הימין השמרני צידד בקאתארבוסה.
‏ אף שדימוטיקי הייתה נהוגה בחינוך היסודי כמעט באופן רצוף מאז 1917, הקאתארבוסה נשארה השפה הסטנדרטית של החינוך התיכוני והאוניברסיטאי עד 1976.
בשנים 1974-1967, בתקופת "משטר הקולונלים", נעשה ניסיון לכפות את הקאתארבוסה‏ ולאסור את הוראת הדימוטיקי.
‏
ב-1976 הוכרעה שאלת השפה (קרי, התחרות בין דימוטיקי לקאתארבוסה) ביוון לטובת הדימוטיקי (קאתארבוסה הייתה השפה הכתובה הרשמית של יוון עד 1976).
בשנה זו (על פי νόμος – חוק – 1976/306), לאחר סיום שלטון הקצינים, הפכה היוונית המודרנית (הדימוטיקי) לשפה הרשמית של הרפובליקה ההלנית: תחילה כשפה רשמית בחינוך (1976) ושנה לאחר מכן כשפת המינהל הציבורי (1977).
‏ אנדראס פפנדראו, בהיותו ראש ממשלת יוון, ביטל בשנת 1981 את השיטה הפוליטונית של הכתיבה.
מאז שנות ה־80 שפת הלימוד בבתי הספר היווניים ושפת ההודעות הרשמיות היא דימוטיקי, והשימוש בקאתארבוסה דועך.
ואולם, הדימוטיקי של ימינו איננה שפה דימוטית טהורה, שכן היא משלבת בתוכה תכונות של קאתארבוסה, מה שהביא לצמיחתה, בפי הבלשנים, של "יוונית מודרנית סטנדרטית" (ביוונית: Κοινή Νεοελληνική)‏ או "קוינה המודרנית" ("יוונית מודרנית סטנדרטית" נמצאת כיום בשימוש בחינוך, במדיה ובמסמכים ציבוריים של קפריסין‏).
הכנסייה היוונית, הכנסייה הקפריסאית, הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של קונסטנטינופוליס, הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של אלכסנדריה, הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים, עדיין משתמשות בקאתארבוסה לתקשורת רשמית.
כמו כן התפילות וקריאה בכתבי קודש שעורך כומר בטקסי הליטורגיה הקדושה נעשים לעתים בשפת הקאתארבוסה.
ידיעת שפת הקאתארבוסה עדיין הכרחית בימינו לצורך עיון בספרים ישנים, בחוקים, בפרסומים ממשלתיים ובמסמכי כנסייה.
‏

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לקאתארבוסה:
•יוונית