כל מה שרצית לדעת על קודקס תאודוסיאנוס:
קודקס תאודוסיאנוס (לטינית: imperatoris theodosiani codex) הינו ליקוט מקיף של חוקי המשפט הרומי.
כתיבתו של הקודקס החלה בשנת 429 כאשר הקיסר תאודוסיוס השני מינה ועדה של שמונה אנשים ללקט ולאגד את כל החוקים (edicta) והתקנות הכלליות (generales constitutiones) מתקופת קונסטנטינוס ואילך, על פי מודל קודקס גרגוריאנוס והרמוגניאנוס, שליקט את החוקים הרומיים בערך מסוף המאה השנייה ועד סוף המאה השלישית.
מטרתו של הקיסר, נדמה, לא הייתה רק להמשיך את הקודקס הקודם ולעדכנו, אלא גם ללקט את החוקים שנוצרו בחוק הרומי כולו, כולל על–ידי המחוקקים הקלסיים והחוקות שקדמו לקונסטנטינוס.
בשנת 435, אחרי שככל הנראה נכשלה הוועדה הראשונה במשימה, הוגדל מספר המלקטים ובראשם הועמד אנטיוכוס, מלומד בתחום המשפט מאוניברסיטת קונסטנטינופול אותה הקים תאודוסיוס.
הקודקס שלוקט בראשותו הושלם בערך בשנת 438 והוכרז המחליף כל החוקות שקדמו לו מאז תקופת קונסטנטין.
החוק הועבר לולנטיניאנוס השלישי, קיסר המערב, הוצג בפני הסנט ברומא ואושר על–ידו כתקף גם באימפריה המערבית.
מכאן ואילך, ועד נפילת האימפריה הרומית, כונו קובצי חוקים שנוצרו אחרי הקודקס בשם "נֹווֶלָאי" (novellae, חידושים או חוקים חדשים).
קודקס תאודוסיאנוס כולל שישה עשר ספרים, שרובם הגדול, כולל החידושים (נוולאי), קיימים עד היום בתצורתם המקורית.
הספרים מחולקים בתוכם לפרקים, ובתוך כל פרק ישנם חוקים (constitutiones).
הספר הראשון כולל חוקים העוסקים במשרות הציבוריות השונות (כשהספר השישי עוסק בסנט ובמוסדות הציבוריים השונים), החלקים השני, השלישי והרביעי והחמישי, הקצר יותר, עוסקים בחוקים הנוגעים לאזרח, למוסר ולדין אזרחי.
הספר השמיני כולל חוקים הנוגעים למתנות, עונשי ההינזרות והתנהגות מינית.
הספר התשיעי מתחיל בטיפול בנושאי הדין הפלילי, עד סוף הכרך החמישה עשר.
החוקים הנוגעים לכנסייה הנוצרית כלולים בכרך האחרון, השישה עשר.
קודקס תאודוסיאנוס שימש בסיס לכמה וכמה קובצי חוקים שבאו אחריו, כמו חוקי תאודוריק הגדול, שהיו הניסיון הראשון ליצור קודקס אחרי נפילת האימפריה.
לחוקים הייתה השפעה רבה עם על חוקי יוסטיניאנוס, על ה"לקס רומנה" הויזיגותי וה"לקס רומנה" (papiani liber responsorum) הבורגונדי.