כל מה שרצית לדעת על קומדיה דל'ארטה:
הקומדיה דל'ארטה (איטלקית: Commedia dell'arte) היא סוג של קומדיה שהייתה נפוצה באיטליה בתקופת הרנסאנס במאות ה-16 וה-17, והייתה מבוססת על האטלן הרומאי.
שגיאה נפוצה היא לתרגם את השם כ"קומדיית אמנות", בעוד שלמעשה, פירוש המילה arte באיטלקית של ימי-הביניים ושל הרנסאנס הוא "עיסוק" או "מלאכה", כלומר, המילה האיטלקית arte אינה מקבילה למילה האנגלית art – אמנות, אלא למילה האנגלית artisanship – אֻמנות.
הקומיצ'י דל'ארטה היו שחקנים מקצועיים, שעסקו בקומדיה לפרנסתם, והכינוי נועד להבחין בינם לבין שחקנים חובבים, שהיו בני מעמד גבוה ולא עשו זאת למחייתם.
את הצגות הקומדיה דל'ארטה העלו שחקנים אשר אלתרו את דבריהם במהלך ההצגה, תוך התבססות על עלילה קבועה ועל כמה דמויות סטריאוטיפיות ומוכרות לכל: במרכז הקומדיה עמדו המשרתים ארלקינו ושותפתו קולומבינה הערמומית, פנטלונה העשיר והקמצן, אל דוטורה המאהב המזדקן והפטפטן, אל קפיטנו החייל שמעמיד פני אמיץ, בריגלה הנבל, פולצ'ינלה הערמומי ופדרולינו התמים שקל להונותו.
בקומדיה זו היו משתתפים גם זוג אוהבים, ששמם היה בדרך כלל פלורינדו ואיזבלה.
כל דמות אופיינה בעזרת שפת גוף ובעזרת מסכה משל עצמה.
הקומדיה דל'ארטה שילבה מוטיבים שונים ומגוונים מתקופות רבות בהיסטוריה, החל ברומא העתיקה וכלה בקרנבל המסכות של ונציה.
מבנה הסיפור לעיתים תכופות היה כדלקמן:ישנו זוג אוהבים הרוצה לממש את אהבתו, אך קיים לכך מחסום בדמותו של האב של אחד מבני הזוג, או בדמותה של כל דמות חזקה אחרת.
האוהבים ינסו להתגבר על המחסום בעזרת תחבולות שאותן מבצעים המשרתים ארלקינו או קולומבינה, או האם של אחד מבני הזוג (גם אם האם היא שמבצעת את התחבולות, יעורבו אף המשרתים בתכנונן).
הדמות המרושעת תאיים על מבצעי התחבולות ותצדד בדמות החוסמת.
הסיפור ייגמר כשאותו המחסום יישבר, כלומר, כאשר הדמות החוסמת תיכנע או תצא מהתמונה, כשהדמות המרושעת תקבל את עונשה וכששני האוהבים יוכלו לממש את אהבתם.
המסכות בקומדיה דל'ארטה היו שונות מן המסכות שבהן השתמשו בתיאטרון ביוון העתיקה: בעוד שהמסיכות שבהן השתמשו ביוון, כיסו את כל פני השחקן, בקומדיה דל'ארטה השתמשו בחצאי מסיכות, שכיסו רק את אפו, עייניו ואת חלק מלחייו של השחקן.
במסיכות הקומדיה דל'ארטה נוקבו חורים לעיניים, ואזור פיו של השחקן נשאר לא מכוסה.
שינוי זה תרם לשיפור הדיקציה של השחקן.
יתרון נוסף לחלקיותן של המסכות בקומדיה דל'ארטה, היה ה'נייטרליות' שלהן: המסכות לא ייצגו מצב רוח מוגדר ונתנו לשחקן חירות מסוימת 'לעבוד' על הדמות כראות עיניו.
הקומדיה דל'ארטה נחלה הצלחה כבירה במאות ה-16 וה-17, והשפיעה רבות על התיאטרון ועל מחזאים רבים, ובראשם מולייר.
במאה ה-18 החלה הקומדיה דל'ארטה לקפוא על שמריה, אולם רבות מהדמויות שהופיעו בה משמשות השראה לדמויות בתסריטים ובמחזות מודרניים.