כל מה שרצית לדעת על קופיף פיליפיני:
הקופיף הפיליפיני (שם מדעי: Tarsius syrichta, מאל בטבולי) הוא מין של קופיף.
הוא חיה לילית, הפעילה ומחפשת מזון בשעות החשיכה, ומזונו העיקרי הוא חרקים.
קופיפים אלו הם זעירים, וגובהם נע בין 118 ל-140 מילימטרים.
גודלם הקטן מקשה על גילויים.
במהלך היום, קופיפים אלו ישנים בחללי עצים חשוכים סמוך לאדמה.
סביבת המחיה הטבעית שלהם היא יער גשם טרופי ויער משני.
הם מעדיפים את צמרות היער.
הקופיף הפיליפיני אנדמי לפיליפינים, והוא נחשב במשך זמן רב כמי שחי רק בפרובינציות סמר, לייטה ובוהול, למרות דיווחים רבים של בני שבטי הבלאן והטבולי על זיהויו בפרובינציית סרנגני.
לרוע המזל, הקהיליה המדעית פטרה דיווחים אלו כמתיחות – עד שב-30 במרץ 2002 נלכדו זוג קופיפים פיליפיניים בהרים סמוך למאיטום וקאיאמבה, והוכיחו שהמין אכן קיים בסרנגני.
לקופיפים ראשים עגולים היכולים להסתובב 180 מעלות ואוזניים גדולות הנראות כאילו הן בתנועה מתמדת.
עיניהם הגדולות נרשמו בספר השיאים של גינס כעיניים הגדולות ביותר של יונקים ביחס לגופo.
הם משתמשים בזנבם, שאורכו כפול מאורך גופם, כדי לאזן את עצמם.
הם נוהגים להיצמד לעצים בצורה אנכית, ומסוגלים לקפוץ מענף לענף.
צבעה של פרוותם העבה והמשיית נע בין אפור לחום כהה וזנבם נטול שיער כמעט לחלוטין.
גפיהם האחוריות מוארכות, ומצוידות בכריות דמויות דיסקה בקצות האצבעות המאפשרות להם להיצמד לעצים בקלות יחסית.
צורת ההתקדמות המועדפת עליהם היא קפיצה, והם משתמשים בכל ארבעת גפיהם בבת אחת רק לעתים רחוקות.
בני המין הם מתבודדים, אך לעתים ניתן למצוא אותם במערכת יחסים מונוגמית או אפילו פוליגמית.
מין זה הוא טורף, וניזון רק במזון מן החי.
עיקר מזונו הוא חרקים כגון צרצרים ותיקנים, אך לעתים הוא ניזון גם מבעלי חוליות קטנים – בעיקר לטאות קטנות, אך גם ציפורים ועטלפים.
בשבי יאכל גם חסילונים, אם אלו יסופקו לו בקערה רדודה של מים.
אמונות טפלות, בשילוב עם יער גשם סמיך יחסית בפרובינציה זו, תרמו כנראה לשימור המין – המקומיים, המאמינים שקופיפים מביאים מזל רע, עוזבים אותם לנפשם כאשר הם פוגשים אותם ביער.
תושבי הפרובינציות בהן הוא חי מתגאים לעתים בהיות הקופיף הפיליפיני הקוף הקטן ביותר, אך הוא אינו קוף וגם אינו הקטן ביותר בסדרת הפרימטים (בתואר זה זוכה הקופיף הננסי).