כל מה שרצית לדעת על קורפוס הפאנצר ה-48:
קורפוס הפאנצר ה-48 (בגרמנית: XLVIII.
Panzerkorps) היה קורפוס שריון של הוורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה.
הקורפוס גויס בגרמניה ב-15 בדצמבר 1940 בשם "הקורפוס הממוכן ה-48", אך שמו שונה ל"קורפוס הפאנצר ה-48" ערב מבצע ברברוסה.
בעת הפלישה לברית המועצות, חולק המאמץ המלחמתי הגרמני לשלושה ראשי חץ.
כל ראש חץ קיבל קבוצת ארמיות שניהלה את המאמץ בכיוון מסוים.
הקורפוס סופח לקבוצת הפאנצר הראשונה (לימים ארמיית הפאנצר הראשונה) בפיקודו של אוואלד פון קלייסט, שהייתה חלק מקבוצת ארמיות דרום.
בתחילת המערכה, הוא פעל בקרבות השריון הראשונים כגון קרב דובנו-לוצק-ברודי.
לאחר מכן השתתף בקרבות בצפון אוקראינה ובמרכזה ליד הערים ברדיצ'ב וקירובוגרד.
במערכת החורף של 1941/1942 השתתף בלחימה באזור מוסקבה וקורסק.
עם תחילת מערכת הקיץ של שנת 1942 היה חלק מארמיית הפאנצר הרביעית שסופחה לקבוצת ארמיות דרום שהשתתפה במבצע תיק כחול.
לאחר פיצול קבוצת ארמיות דרום לשני חלקים סופח לקבוצת ארמיות B.
במסגרת המבצע הוא פעל בקרב סטלינגרד.
ערב התקפת הנגד הסובייטית באזור סטלינגרד הוצב הקורפוס ככוח עתודה נייד מדרום לעמדות הארמייה הרומנית ה-3, שהגנה על האגף הצפוני של איגוד הכוחות הגרמני באזור סטלינגרד.
במהלך מבצע אורנוס הותקפו הארמייה ה-3 וקורפוס הפאנצר ה-48 שבא לעזרתה על ידי כוחות סוביטיים עדיפים.
שתיים מהדיווזיות של הקורפוס – דיביזיית הפאנצר ה-22, שהועברה אליו מהעתודה פרק זמן קצר לפני שכותרה, והדיוויזיה המשוריינת הראשונה של צבא רומניה – ספגו אבידות כבדות מאוד ונאלצו לסגת מערבה אל מעבר לנהר צ'יר.
הדיוויזיה השלישית (דיוויזית הפאנצר ה-24) נדחקה מזרחה אל תוך "כיס סטלינגרד", והושמדה שם.
שרידי הקורפוס, שתוגברו על ידי דיוויזית הפאנצר ה-11, הגנו על קו נהר הצ'יר מפני כוחות סוביטיים שניסו להתקדם מערבה, תחת פיקוד קבוצת ארמיות דון, והחל מהמחצית השנייה של דצמבר 1942 ניהלו שורת קרבות מיגננה מוצלחים באזור הדון התחתון והדונייץ, שמנעו מהצבא האדום לסגור את "פיתחת רוסטוב" ולנתק את כוחות הציר באזור הקווקז.
במערכת החורף של שנת 1942/1943, הקורפוס היה מעורב בלחימה באזור חרקוב ובהמשך, בקרב קורסק, כחלק מארמיית הפאנצר הרביעית.
הוא היה חלק מהמאמץ הגרמני בחלקה הדרומי של החזית.
לאחר ההפסד בקרב המשיך הקורפוס להלחם בקרבות מגננה באוקראינה ובסופו של דבר נסוג הקורפוס, יחד עם הצבא הגרמני וסיים את דרכו בקרבת הנהר אלבה.