כל מה שרצית לדעת על קטי אנטוניוס:
קטי אנטוניוס (באנגלית: Katy Antonius; נפטרה ב-1984), ערביה-נוצריה אשת החברה הגבוהה בירושלים בתקופת המנדט הבריטי ובמזרח ירושלים הירדנית, ופעילה למען העניין הפלסטיני.
אנטוניוס נולדה כקטי נימר, בתם של ד"ר פארס פאשה נימר, יליד לבנון שהיגר למצרים והיה מוציא לאור ידוע של העיתון אל-מוקאטם והשבועון אל-מוקאטף, ואשתו האנגליה.
היא גדלה בחוגי החברה הגבוהה של אלכסנדריה, קיבלה חינוך אירופי ושלטה בערבית, באנגלית ובצרפתית.
היא למדה בתיכון Cheltenham Ladies' College באנגליה.
בשנת 1928 היא התחתנה בפריז עם ג'ורג' אנטוניוס, שהיה חברו לספסל הלימודים של אחיה בקולג' ויקטריה באלכסנדריה.
בתחילה התגורר הזוג בדירה גדולה באכסניה האוסטרית בירושלים, ובתחילת שנות ה-30 הם שכרו מהמופתי של ירושלים את ביתו בשכונת שייח ג'ראח, שהיה מוכר כ"כרם אל מופתי" ולימים נודע כמלון שפרד.
ג'ורג' אנטוניוס היה מקורבו של המופתי ונודע כאחד מדוברי הערבים הפלסטינים בפני שלטון המנדט הבריטי ובפני דעת הקהל המערבית.
קטי אנטוניוס ניהלה סלון חברתי והייתה למארחת מפורסמת בחוגים הבריטיים והערביים בירושלים.
היא תוארה כאישה יפה, חכמה, שנונה, מלאת קסם והומור, הלבושה במיטב האופנה.
בביתה התקיימו במשך שנים רבות מסיבות של החברה הנוצצת הערבית והבריטית של ירושלים, שהיו גם זירה לפעילות מדינית והסברתית פרו-ערבית ואנטי-ציונית.
נישואיה לא היו מוצלחים ביותר, ולאחר שבעלה איבד את מקור פרנסתו וחלה, היא התגרשה ממנו, כשבוע או שבועיים לפני פטירתו ב-1942.
היא המשיכה להתגורר בבית לאחר מותו של ג'ורג' אנטוניוס, לארח בו מסיבות חברתיות ואף לנהל בו רומן מתועד עם מפקד הכוחות הבריטיים בארץ ישראל הגנרל אוולין יו בארקר עד להעברתו מתפקידו לאחר פיצוץ מלון המלך דוד ב-1946.
חבר הפרלמנט הבריטי אוהד הציונות ריצ'רד קרוסמן, שהיה חבר בועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל ב-1946, זכה להתארח בסלונה של אנטוניוס ותיאר את רשמיו: "מלבושי ערב, אוכל ומשקה מסוריה, וריקודים על רצפת השיש.
קל לראות מדוע מעדיפים הבריטים את החברה הגבוהה הערבית על פני היהודים.
לשכבת האינטליגנציה הערבית תרבות צרפתית – משעשעת, מיושבת, טראגית ועליזה.
לעומתם היהודים נראים מתוחים, בורגנים, מרכז-אירופאיים.
"בפברואר 1948 עזבה אנטוניוס את ביתה בשייח' ג'ראח לאחר שבית סמוך פוצץ בפעולה של ההגנה.
במהלך מלחמת העצמאות היא שהתה בביירות שם ניסתה, ללא הצלחה, לחדש את פעילות ה"סלון" החברתי והמדיני שלה.
היא עקרה למצרים וגם שם ניסתה, לשווא, לעורר עניין בחוגי החברה הגבוהה בבעיית הפליטים הפלסטינים.
היא שבה למזרח ירושלים הירדנית, התפייסה עם המלך עבדאללה (שעד אז הסתייג ממנה משום תמיכתה הנלהבת במופתי חוסייני), וחידשה את פעילותה החברתית והמדינית.
היא ייסדה וניהלה בשנות ה-50 בעיר העתיקה בית יתומים בשם דאר אל-אוולאד ("בית הילדים") ונהגה להזמין למסיבותיה נערים מבית היתומים.
במהלך שנות ה-60 היא נהגה לבקר כמה פעמים בשנה בשכונת מעאדי שבדרום קהיר, שם שהתה בבית שירשה מהוריה.
אנטוניוס נהגה לספר כי בין חבריה בירושלים בתקופה שטרם הקמת מדינת ישראל נמנו יהודים, אך באירועיה החברתיים הנוצצים לא נכללו יהודים על פי רוב, והיא ניהלה מאבק הסברתי מר נגד הציונות והיישוב היהודי.
כאשר העיתונאי וינסנט שיאן נשלח על ידי מאיר וייסגל לבקר בארץ ישראל בשנת 1929 ולכתוב על רשמיו הוא פגש את אנטוניוס והיא שכנעה אותו לתמוך בעניין הערבי ולהתנגד לציונות.
היא גם הביעה התנגדות לחוסיין, מלך ירדן בגלל יחסו לפלסטינים.
לקטי וג'ורג' אנטוניוס הייתה בת יחידה, סוראיה אנטוניוס, עיתונאית, עסקנית פמיניסטית, עורכת, מפיקה וסופרת פלסטינית בשפה האנגלית, שחיה בלבנון.
היא גדלה על ברכי מסריו הלאומניים של אביה וניהלה, בין השאר, את האגודה " 5 ביוני" ואת "פורום המזרח התיכון".