כל מה שרצית לדעת על קטניות בארץ ישראל בתקופת הברזל:
קטניות היוו מרכיב בדיאטה בתקופת הברזל.
הן מוזכרות במקרא בצורה מצומצמת ונוכחות בממצא הארכיאולוגי באופן משמעותי במספר אתרים בדרום הלבנט.
מהממצא עולה שהקטניות אינן יחידה הומוגנית אחת, חלקן גודלו באופן נרחב וחלקן באופן מועט.
ניתן לומר כי העדשה, הכרשינה הפול והטופח גודלו ונסחרו ברחבי האזור לאורך רוב התקופה.
הקטניות מכילות אחוז חלבון גבוה יחסית לדגן ומהוות השלמה חשובה בתזונה המבוססת בעיקר על מזון מן הצומח, כפי שהיה בתקופת הברזל אצל מרבית האוכלוסייה.
לאוכלוסיות שניזונות ממעט מזון מן החי הקטניות חיוניות ומכונות לעתים "בשר לעניים".
הקטניות מבשילות קודם לדגניים ומסייעות בשמירה על רצף מקורות מזון לאורך השנה.
קטניות היו חלק חשוב בדיאטה של האדם עוד בתקופות הפרהיסטוריות ונמצאו באתרי ציידים-לקטים שונים.
ארבע קטניות, עדשה תרבותית, אפונה, חימצה ובקית הכרשינה בויתו כבר בתקופה הנאוליתית, בשלב הראשון של ביות הצומח.
בכך הפכו לחלק ממה שמכונה "האבות המייסדים" או "הגל הראשון" של הביות, יחד עם הדגניים החשובים, החיטה והשעורה.
בשלב מאוחר יותר הצטרפו אליהן קטניות נוספות כגון, פול, גרגרנית יוונית וטופח.
קטניות נמצאו וכנראה אף גודלו באתרים ברוב חלקי ארץ ישראל בתקופת הברזל, בגליל, מישור החוף, השומרון, בקעת הירדן ומדבר יהודה.
ברוב המחקרים מדווח על הימצאות "עשבים רעים" בתוך ממצא הדגניים.
בחלק מהמקומות באחוזים ניכרים, אפילו עד רבע כדוגמת אשקלון.
בחלקם מועט, אחוז לערך בחורבת ראש זית.
ממצא זה לא מדווח כלל בתוך הקטניות, אולי מפני שאלו נתלשו ביד ולא נקצרו במגל כמו הדגניים.