כל מה שרצית לדעת על קיבוץ עירוני:
קיבוץ עירוני הוא סוג של קיבוץ שאינו יישוב יחיד אלא מאוגד כהתארגנות שממוקמת בתוך עיר.
הנחת היסוד של הקיבוץ העירוני הוא שהרעיון השיתופי ניתן להיות מיושם בכל סביבה חברתית, בכפר או בעיר.
העובדה ההיסטורית שמאות קיבוצים הוקמו בישראל במרחב הכפרי, אינה משנה קביעה זו.
ואמנם, קיימים כמה קיבוצים עירוניים, אחד מהם מעל ל- 30 שנה ועוד שלושה מעל ל-20 שנה.
הרעיון לפיו ניתן ליישם חיי שיתוף קיבוציים בסביבה עירונית מקורו כבר בתקופת היישוב: הקיבוץ העירוני אפעל ("אגודת פועלים עבריים לאומיים") הוקם כבר ב- 1946.
כשהתפרק הוקם על מקומו סמינר "אפעל", הסמינר הרעיוני של הקיבוץ המאוחד.
מאוחר יותר הוקם על אדמותיו היישוב רמת אפעל שסופח לרמת גן.
על מנת להבין לאשורו רעיון זה יש למקד את הרעיון הקיבוצי ביסוד החברתי-כלכלי הבסיסי והראשוני ביותר שלו, קרי ניתוק הקשר בין התמורה לבין התרומה.
במונחים קיבוציים קלאסיים מדובר ב'קופה משותפת'.
מונח עקרוני אחר המשמש ככותרת לעקרון זה הוא 'שוויון ערך העבודה'.
'קופה משותפת', 'שוויון ערך העבודה' או 'הניתוק בין תמורה לתרומה' יכולים לבוא לידי ביטוי בבעלות משותפת על אמצעי ייצור חקלאיים ותעשייתיים ביישוב נפרד בגליל או בערבה, והם כמובן יכולים לבוא לידי ביטוי בשכונה או אפילו בריכוז של דירות שכורות בעיירת פיתוח או מטרופולין.
בהמשך להגיון זה, הקיבוץ העירוני פועל בשלושה נתיבים שונים למימוש הצרכים הכלכליים של חבריו: פרטני, קולקטיבי ומעורב.
על פי הפורמט הפרטני, כל חבר בקיבוץ העירוני מוצא עבודה על פי יכולותיו ונטייתו, כמו למשל במערכת החינוך או בתעשיית ההיי-טק, ואת משכורתו הוא מכניס לאותה 'קופה משותפת', המהווה ביטוי מעשי לעקרון 'הניתוק בין התמורה לתרומה' או את עקרון 'שוויון ערך העבודה'.
במלים אחרות, במודל כלכלי-חברתי זה, חבר אחד עשוי לחולל הכנסה של 20 אלף ₪ בעוד עמיתו יחולל הכנסה של 5000 ₪ בלבד.
שניהם יתחלקו בהכנסה המשותפת על פי גודל משפחתם.
הפורמט הקולקטיבי הוא באמצעות הפעלת יוזמה כלכלית או כמה יוזמות כלכליות משותפות על ידי כל חברי הקבוץ העירוני.
במקרה כזה הפעילות הכלכלית המשותפת מחוללת הכנסות באופן משותף.
הפורמט המעורב שהוא גם הנפוץ והסביר ביותר, משלב את שני הפורמטים הקודמים, הפרטני והקולקטיבי.
כך או אחרת, עקרון 'שוויון ערך העבודה' נשמר, וחברי הקיבוץ העירוני הם הבעלים המשותפים של כל ההכנסות ועל פי החלטותיהם הדמוקרטיות המשותפות הם לוקחים אחריות על כל ההוצאות שמוסכם כי הן שיתופיות.
עודף ההכנסות שנותר לאחר ההוצאות המוגדרות כמשותפות (בדרך כלל מדובר בתחומים כמו חינוך, בריאות, שיכון ופנסיה) מחולק לכל חבר בנפרד, לשימושו האישי.
לצד המימד הכלכלי-חברתי הפועל באופן המתואר לעיל תוך שימוש בכל הכלים העומדים לרשות האזרח המודרני (חשבונות בנק פרטיים, כרטיסי אשראי ותקשורת לסוגיה), מקיימים חברי הקבוצים העירוניים שיתוף חברתי-תרבותי.
בדרך כלל מדובר בביטויים שונים ומגוונים של תפיסת העולם היהודית-ציונית, בין אם במתכונת 'תורנית' ובין אם במתכונת חילונית.
טקסי המעבר – לידה, התבגרות, חתונה ומוות – ולוח השנה העברי מקבלים פרשנות יוצרת הנשענת על לימוד מתמשך של תכני התרבות היהודית על כל רבדיה.
הלימוד המשותף עצמו הוא ביטוי משמעותי נוסף לקשרים החברתיים ולשיתוף הרעיוני בין חברי הקבוצים העירוניים.
שיתוף רעיוני זה מוביל לא פעם למעורבות ציבורית ופוליטית בחברה הישראלית הרחבה.