כל מה שרצית לדעת על קיבלה:
קיבלה (ערבית: قبلة, קִבְלַה) – כיוון תפילה באסלאם.
הקיבלה היא הכיוון הפונה אל העיר מכה, וביתר דיוק אל אבן הכעבה אליו חייב המוסלמי לפנות בעת התפילה (צלאה).
במוסדות דת ולימוד מוסלמיים, בקיר הקיבלה קבועה גומחת התפילה, המִחראב.
אבן אסחאק, הביוגרף המובהק של מוחמד מביא מסורת לפיה בראשית ימי האסלאם, עוד בהיותו במכה, לפני שעבר למדינה, הנהיג מוחמד קיבלה לכיוון ירושלים והוא החזיק במנהג זה במשך שנה וחצי.
קודם להיג'רה (העזיבה לאל-מדינה), יכל היה לפנות גם לכיוון הכעבה וגם לכיוון ירושלים כיון שהיה דרום מזרחית לשני המקומות הקדושים.
למרות שלאחר ההיג'רה כיוון התפילה היה לירושלים, כעבור זמן קצר החליט מוחמד שהכעבה משמעותית יותר עבור המוסלמים ושינה את כיוון התפילה (יש האומרים שעשה זאת בין היתר כדי לבדל את האומה החדשה ממנהגי היהודים).
ירושלים נקראת באסלאם גם: "כיוון התפילה הראשון" ("אולא אל-קבלתיין" أولى القبلتين).
כיוון התפילה מצווה בקוראן (עם תוספות בסוגריים לפי פרשנות אורי רובין):

השוטים שבאנשים (כלומר היהודים) יגידו, מה היטה אותם (מוחמד) מכיוון התפילה אשר החזיקו בו? אמור, לאלוהים המזרח והמערב והוא ינחה את אשר יחפוץ אל אורח מישרים.
.
.
קבענו את כיוון התפילה אשר החזקת בו לפנים (כלומר לכיוון ירושלים), רק למען נדע מי הולך בעקבות השליח (כלומר לא נוהג כעובדי האלילים שהיו פונים אל הכעבה לפני בוא מוחמד).
.
.
והנה עתה (לאחר שברור מי הוא מוסלמי אמיתי) ניתן לך כיוון תפילה אשר ישביע את רצונך: הטה פניך לעבר המסגד הקדוש (כלומר מכה).
באשר תהיו, שם הטו את פניכם לעברו.
אלה אשר ניתן להם הספר יודעים כי זוהי האמת מעם ריבונם.

– הקוראן.
סורה 2, איאת 142-145.
מהדורה עברית: אורי רובין, אוניברסיטת תל אביב 2005

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לקיבלה:
•צלאה