כל מה שרצית לדעת על קרל ארנולד:
קרל ארנולד (בגרמנית: Karl Arnold; 1 באפריל 1883 – 29 בנובמבר 1953) צייר וקריקטוריסט גרמני, מהתורמים החשובים למגזין ההומוריסטי זימפליציסימוס, ומתנגד לנאציזם בתקופת רפובליקת ויימאר.
ארנולד נולד בעיר נוישטט ביי קובורג בדוכסות זקסה-קובורג-גותה בגרמניה בשנת 1883.
הוא גדל במשפחה בורגנית; לאביו, מקס אוסקר ארנולד, היה מפעל לתעשייה זעירה, שבסביבות שנת 1910 התפתח לעסק מצליח ובו כ-2000 מועסקים.
מקס אוסקר היה חבר מאז 1885 בבית המחוקקים של קובורג, ובשנים 1904 – 1920 (מלבד שנות המהפכה 1918-19) היה בעצמו נשיא הבית.
ב-1901 החל בלימודי הציור באקדמיה לאומנות במינכן, שם למד אצל פרנץ פון שטוק והתיידד עם אלברט וייסגרבר.
באותה תקופה הוא והחל לתרום מיצירותיו לכתבי עת שונים, ביניהם Die illustrierte Presse, Lustige Blätter ו-Die Jugend.
בשנת 1907 החל לתרום קריקטורות למגזין ההומוריסטי המאוייר זימפליציסימוס.
ב-1909 הוציא לאור ארנולד, בשיתוף עם אמנים אחרים (ביניהם וילי גייגר, ז'ול פאסן ואלברט וייסגרבר) אלבום של תדפיסים ארוטיים, שחולל שערורייה וגל מחאות.
בלחץ הפרלמנט נפתחה נגדו חקירה פלילית בחשד לפורנוגרפיה, מה שהוביל להחרמתם של עותקי היצירה.
בסביבות שנת 1909 הוא הכיר במינכן את הציירת אנה-דורה פולקווארדסן, והתחתן איתה ב-1911 בפלנסבורג.
באותם ימים התפלגה "אגודת האמנים החדשה של מינכן", וכתוצאה מכך נוצרה קבוצת הפרש הכחול; לאחר מכן חדלה אגודת האמנים המקורית כמעט מלהתקיים.
כיוון שכך, נטל על עצמו ב-1913 אלכסנדר קאנולט להקים את "קבוצת הפורשים החדשה ממינכן" (Neue Münchener Sezession), שבה היו חברים, מלבד קרל ארנולד, גם פאול קלי, אלפרד קובין, אלכסיי פון יבלנסקי ואלברט וייסגרבר.
אלו היו השנים שבהן החל ארנולד לעשות לו מוניטין.
על אף שזימפליציסימוס נקט בקו מערכתי אופוזיציוני בימים שקדמו למלחמת העולם הראשונה, החל העיתון בקו של תמיכה במטרתן של מעצמות המרכז עם תחילת הלוחמה.
ארנולד התגייס לצבא הגרמני והוצב מאחורי קו החזית באזור ליל הכבושה, שם עסק באיור גלויות לחיילים.
מסוף 1914 עד 1917 השתתף בהוצאת שורת מנשרים מאויירים בשם Liller Kriegsflugblätter ("עלוני מלחמה מלִיל"), ואיוריו בהם זכו לפופולריות רבה.
עם שחרורו מן הצבא המשיך ארנולד בתרומתו לזימפליציסימוס.
העיתון יצא כנגד הסכמי ורסאי, אך היה תומך נלהב בדמוקרטיה וברפובליקת ויימאר אל מול סכנות הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני.
גישה זו מודגמת בכרזה שצייר למפלגה הדמוקרטית, פלג ליברלי שהיה שותף בקואליציה שהקימה את רפובליקת ויימאר.
בכרזה, משנת 1921 נראית יד חסונה מניפה מאזניים, כאשר מצד שמאל נראים "קומוניסטים" אדומים וצעקנים, ומצד ימין "קפיטליסטים" שמנים ולבושים בקפידה, והכיתוב "נגד הדיקטטורה משמאל ומימין".
ארנולד היה לאחר ממבקריו החריפים של אדולף היטלר.
שלא כמאיירים אחרים כג'ורג' גרוס, אשר הצביעו על הסכנה שבהיטלר, בחר ארנולד לגחך את דמותו, ולהציגו באור היתולי.
קריקטורה ידועה ממאי 1932 מציגה את היטלר, כאשר אישוני עיניו מצוירים בצורת צלבי קרס כשמאחוריו מציצה בדאגה רוחו של פרידריך הגדול.
עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 פשטו הנאצים על משרדי זימפליציסימוס, ואף עצרו מספר ציירים.
חלק מיצירותיו של ארנולד הוחרמו ונאסרו לפרסום.
ארנולד המשיך לעבוד בעיתון, ואף פרסם, במהלך מלחמת העולם השנייה קריקטורות שתאמו את הקו הרשמי של הממשלה הנאצית.
בשנת 1945 נהרס הסטודיו שלו בהפצצה אווירית, ורבות מיצירותיו אבדו.
לאחר המלחמה היגר ארנולד לארצות הברית, שם מת בשנת 1953.