כל מה שרצית לדעת על קשיון רולפסי:
קשיון רולפסי (Sclerotium Rolfsii) הוא פטריית קרקע המהווה פתוגן צמחים.
הפטרייה היא טפיל פאקולטטיבי, כלומר – ניזונה בעיקר מגוף חי אך יכולה להתקיים גם על חומר אורגני מת המשמש לה כמקור פחמן.
לפטרייה שתי צורות הופעה בקרקע – תפטיר וקשיונות.
תפטיר הפטרייה הוא לבן ובעל צורות שונות של קורים.
על הקורים נוצרים לאחר זמן מה קשיונות כדוריים שגודל מגיע לכ-1-2 מ"מ והם יחידות התפוצה של הפטרייה.
הקרום החיצוני של הקשיונות מורכב ממספר שכבות של תאים בעלי דופן עבה העשירים במלנין.
קרום זה אוטם את הקשיון ומגן עליו מפני תנאים קשים, מפני חדירת מיקרואורגניזמים ומפני פירוק אנזימטי.
מתחת לקרום נמצאות מספר שכבות של תאים בעלי דופן דק המלאים בחומרי תשמורת המשמש להזנת הקשיון בזמן תרדמת ומספקים מקור אנרגיה בעת נביטתו.
במרכז הקשיון ישנם תאים מנוונים בעלי דופן עבה מאוד המשמשים כרקמת תמך.
מבנה הקשיון מאפשר לו עמידות טובה מאוד לפירוק כימי או ביולוגי ולכן מקשה על הדברתו.
פטריית הרולפסי מתרבה בקרקע על ידי התפטיר והקשיונות.
היא תוקפת את צוואר השורש, שורשים ופקעות.
על החלק הנגוע נראים קורים לבנים של תפטיר שעליהם נוצרים קשיונות חדשים.
המחלה הנגרמת על ידי הרולפסי נקראת ריקבון דרומי (Southern Wilt).
בצמח החולה ניתן לראות שצוואר השורש מתרכך, וצמח מתייבש וצונח.
הפטרייה נמצאה על כ-200 מיני פונדקאים ביניהם גזר, סלק סוכר ושעועית.
הקשיונות נשמרים בקרקע בעונת המעבר במצב של תרדמת ועם שיפור תנאי הסביבה הם נובטים.
בדרך כלל נביטת הקשיונות מתרחשת בקיץ מפני שהטמפ' האופטימאלית שלהם היא כ-c°30, אך הם זקוקים גם לתנאי לחות מתאימים.
הפטרייה פעילה הן בקרקע חומצית והן בקרקע נייטרלית אך לא מתפתחת בקרקע בסיסית .

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לקשיון רולפסי:
•פטריות