כל מה שרצית לדעת על קשירה (פסיכיאטריה):
קשירה היא צורת הרגעה שמוכרת בבתי חולים פסיכיאטריים עוד מימי הביניים.
חדר הקשירה הוא בדרך כלל חדר מבודד, ומלבד החפצים הנדרשים לקשירה עצמה הוא ריק.
במהלך הקשירה נקשרים שניים או יותר מגפיו של החוסה אל מיטה מיוחדת.
על פי הנחיות משרד הבריאות אין לקשור חוסה מעל לארבע שעות, ואם יש צורך בקשירה ארוכה יותר, חייבת להיות בדיקה מחודשת בתום כל 4 שעות של מצבו הפיזי והנפשי של הנקשר.
בפועל עדיין מבוצעות היום קשירות רבות בישראל (כמעשה יום יומי), בבתי החולים הפסיכיאטריים השונים בכל רחבי הארץ, למשכי זמן ארוכים מאד (אפילו ל- 12 שעות ויותר) ובניגוד לנהלים.
אדם הנקשר לא יכול להשתחרר מכבליו (גם אם הוא רוצה בכך) ולכן לרוב עושה את צרכיו על עצמו במקום קשירתו.
ישנם מחקרים המוכיחים כי הקשירה מותירה בנפשו של הנקשר טראומות, צלקות נפשיות ותחושת השפלה, בנוסף למצבו הנפשי הנוכחי.
לרוב, עצם הקשירה מבוצעת בניגוד לחוק היסוד כבוד האדם וחירותו.
האדם הרשאי להורות על קשירה הוא פסיכיאטר או רופא אחר.
גם אחות יכולה להורות על פעולה זו – במקרה ששני אלו לא נמצאים והצורך בקשירה הוא דחוף.
לאחרונה מצטמצם השימוש בחדרי קשירה איזולאטור לאור ההבנה כי דרך זו הולכת ונעשית טאבו בחברה המערבית, וישנה מחלוקת האם הקשירה מועילה למטופל או מזיקה למצבו.