כל מה שרצית לדעת על ראובן גבירץ:
ראובן גבירץ (נולד ב-1 בדצמבר 1951) הוא זמר ומלחין ישראלי אשר היה חבר בכמה הרכבים במהלך שנות השבעים של המאה העשרים.
גבירץ נולד בקיבוץ מענית בשנת 1951.
בשנת 1971 התגייס ללהקת הנח"ל והשתתף בתוכניתה "הפלנ"חניק", אשר ציינה 30 שנה להקמת הפלמ"ח.
בין חבריו ללהקה היו ירדנה ארזי, גידי גוב, אפרים שמיר, ענת גוב, יהודה עדר, נעמי כפרי, דורית פן (כיום: שדה), ואיציק בן מלך.
בין השירים בתוכנית בהם השתתף גבירץ ניתן למנות את "בלדה ליצחק שדה", "נאום תשובה לרב חובל איטלקי" וחידוש לשיר "הרעות".
ב-1975 הקים גבירץ יחד עם צבי בומס וגיא יפה את שלישיית קצה השדה.
לצד שירים מוכרים הם הקליטו גם חומר מקורי, כאשר גבירץ הלחין חלק מהשירים.
אלבום השלישייה אשר יצא בשנת 1977 כלל בין היתר את השירים "זה לא הים", "בקצה השדה", "יש לפעמים רצון לעוף" וחידושים ל"פנס בודד" ול"ליל אמש".
השלישייה לא האריכה ימים והתפרקה ב-1978.
ב-1979 הצטרף גבירץ אל יהודה תמיר ושמוליק בילו להרכב ליווי של גלי עטרי בפסטיבל הזמר והפזמון.
ההרכב נשא את השם חלב ודבש והשיר אותו ביצעו עם עטרי, "הללויה", קטף את המקום הראשון בפסטיבל ונשלח לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון שנערכה באותה שנה בירושלים.
"הללויה" זכה במקום הראשון גם באירוויזיון עצמו, וההרכב החדש החל לעורר ציפייה ועניין.
הם הקליטו מספר שירים נוספים דוגמת "גלגל ענק", "יחד" ו"שיר לשירים", ואף זכו בתואר "להקת השנה" של רשת ג' לשנת 1980.
באותה שנה הוחלפה עטרי על ידי לאה לופטין, וההרכב המחודש המשיך בהופעות והקלטות דוגמת "אולי עוד קיץ", "דון ז'ואן", "מיס אמריקה" ו"סרנדה", איתו השתתפו בקדם אירוויזיון 1981.
לאחר פרישתה של לופטין מההרכב ניסו שלישיית הבנים עוד להמשיך ביחד, אך התפרקו לבסוף ב-1984.
לאחר הפירוק ניסה גבירץ לפתח קריירה עצמאית, שלא זכתה להצלחה.
בשנת 1986 היה חלק מזמרי הליווי של מוטי גלעדי ושרי צוריאל בתחרות האירוויזיון.
ב-1988 היה אחד מזמרי הליווי של ירדנה ארזי באירוויזיון.
הוא גם ביצע קולות רקע במספר אלבומים של ארזי – נשמה צוענית, עוד יום אחד ומתוך שאהבתי.
בשנת 1989 התאחד עם חברי חלב ודבש להופעה בקדם אירוויזיון עם השיר "אני מאמין".
בנוסף ביצע את שירי הפתיח והסיום של הסדרה המצוירת "המומינים", יחד עם יוריק בן דוד.