כל מה שרצית לדעת על רבי יצחק נפחא:
רבי יצחק נפחא אמורא ארץ ישראלי בן הדור השני והשלישי.
כינויו "נפחא" (המעיד על מקצועו, נפח) המופיע לעיתים קרובות בתלמוד הבבלי אינו מופיע כלל בתלמוד הירושלמי.
היה חבר בבית מדרשו של רבי יוחנן, והרבה מאמרים אמר בשמו.
תלמידיו החשובים של ר' יוחנן, רב אמי ורב אסי, היו יושבים לפני ר' יצחק.
כבר בימי ר' יוחנן הגיע למעלה גבוהה בתורה, ופעם כשחלק על ר' יוחנן באגדה, אמר ריש לקיש: "טובים דברי נפחא מדברי בר נפחא" (ר' יוחנן נקרא בתלמוד לעיתים בשם "בר נפחא").
רבים מחכמי ארץ ישראל למדו איתו הלכה ואגדה ומסרו מאמרים בשמו.
ר' יצחק ירד מארץ ישראל לבבל ובא בקשר עם ראשי חכמיה.
החכמים שאיתם התרועע הרבה היו רב לוי (גם הוא בעל אגדה ידוע) ורב נחמן, רבי אבהו, ורבי חנינא בר פפי.
בנו היה רבי יוחנן בן רבי יצחק נפחא.
ר' יצחק היה מבעלי האגדה הפוריים ביותר בדורו.
החשיב מאוד את האגדה, כי סבר שהיא מחזקת את מוראל העם ומעודדת את רוחו שלא להתייאש בגלל העוני והסבל ששררו באותו הדור.
לעומת זאת, על הזנחת בני דורו את ההלכה ונטייתם הגוברת לאגדה היה אומר: "לשעבר כשהייתה הפרוטה מצויה, היה אדם מתאווה לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד.
ועכשיו כשאין הפרוטה מצויה, וביותר שאנו חולים מן המלכות, אדם מתאווה לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה".
את העניות ששררה בימיו בארץ ישראל הוא מתאר: על הדורות הללו נאמר "ואכלת את עשב השדה", שאדם משכים על שדהו ואוכלה עד שהיא עשב – ביטוי לכך שהאדם אינו יכול לחכות עד שהתבואה תבשיל.