כל מה שרצית לדעת על רבי ישמעאל ברבי יוסי:
רבי ישמעאל ברבי יוסי היה תנא בדור החמישי, בנו של רבי יוסי, הוא נמנה בייחוסו ככהן, היה תלמידו המובהק של אביו, רבי יוסי, ולמד גם אצל רבי יהודה.
בזקנותו ישב לפני רבי יהודה הנשיא ולמד תורה מפיו, ואף סעד על שולחנו.
היה חברו של רבי חייא ורבו של רבי חנינא בר חמא.
למרות שישב לפני רבי יהודה הנשיא, הוא נחשב במידה מסוימת לרבו, ובתלמוד מובא כי הוא ציווה שלושה דברים לרבי יהודה הנשיא: לא לסחור עם קבוצה של שלושה אנשים, שמא אחד מהם יתבע אותו לדין והשניים האחרים יעידו לטובתו בשקר, לא לעמוד על המקח כאשר אין לו דמים, אשתך טבלה – לא תזקק לה בלילה הראשון לאחר שטבלה.
רב פירש שהוראה זו אמורה בנדה מהתורה, (לפני תקנת חכמים להמתין שבעה ימים לאחר שהפסיקה לראות דם) שאז מכיוון שהוחזקה שמעיינה פתוח יש לחשוש שמא עדיין פתוח.
בתלמוד מוזכר מקרה בו אבדן ניסה לפגוע בכבודו של רבי ישמעאל ברבי יוסי בבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא, ונענש קשות משמים.
הוא שימש כשוטר תופס גנבים, מכיוון שנאנס על ידי המלך לעשות זאת, ולמרות זאת, כאשר פגש אותו אליהו הנביא הוא הוכיח אותו "עד מתי אתה מוסר עמו של אלקינו להריגה" והורה לו לברוח לעיר אחרת.
למרות שהוא שימש בפועל כתלמידו של רבי יהודה הנשיא, היו יחסיהם כחברים זה לזה.
בתלמוד מוזכר שהם התייעצו זה בזה בהלכות איסור ריבית, והתחשבו זה בדעתו של זה.
על פי ההלכה מותר להלוות כסף לסוחרים שקונים תבואה במחיר זול ומוכרים אותה במחיק יקר יותר, ובתנאי שיעניקו למלווה עצמו את הסחורה במחיר זול יותר.
בתלמוד הוסבר כי מותר לעשות כך מפני שתי סיבות: 1.
הרווח במחיר הזול המוענק לסוחר קשור ישירות גם למלווה, שכן סוחר שברשותו כסף מזומן בכמות גדולה מוכר כסוחר בקלות ומוענקת לו סחורה במחיר סיטונאי.
2.
מכיוון שהמוכרים יודעים שהקונה מוכר חלק מהסחורה במחיק הקרן הם מוכרים לו את הסחורה במחיר זול יותר – בלית ברירה – כדי שימשיך לקנות אצלם.
אחד מהזוג (רבי יהודה ורבי ישמעאל ברבי יוסי – שתי גרסאות בדבר) רצה לנהוג כך גם בנוגע למסחר בבגדי פשתן או בנוגע לגרוטאות (מטילי מתכת), וחבירו לא הרשה לו בטענה שהטעמים המוזכרים לעיל אינם רלוונטיים במסחר כזה שאינו קבוע ואין בו תועלת מהכרת הסוחרים על ידי מעותיהם וכן לגבי המוכרים שאינם חפצים ל"השקיע" ולהוזיל את המחיר לסוחר שממילא אינו עוסק במסחר בקביעות