כל מה שרצית לדעת על רובינזון קרוזו:
רובינזון קרוזו (באנגלית:Robinson Crusoe) הוא רומן מאת הסופר דניאל דפו, שפורסם לראשונה בשנת 1719.
הסיפור הוא יומן דמיוני של ימאי בריטי בשם רובינזון קרוזו, שספינתו נטרפה והוא נקלע לאי בודד, שם שרד עם ידיד שפגש באי במשך שנים, עד להצלתו.
את ההשראה לרומן קיבל דפו מסיפור אמיתי שפורסם באותה תקופה על ידי ווד רוג'רס – רב חובל בריטי, ותיאר את קורותיו של ימאי בשם אלכסנדר סלקירק.
סלקירק עזב את הספינה שבה הפליג, נותר לבדו על אי בודד, כ-640 ק"מ מצ'ילה, ושרד שם במשך חמש שנים, עד 1709.
אי זה, הנמצא כיום בשטחה הגאופוליטי של מדינת צ'ילה, נקרא היום בשם "אי רובינזון קרוזו".
במקור, שמו המלא של הספר היה: "חייו והרפתקאותיו המופלאות והמפתיעות של רובינזון קרוזו מיורק, מלח: שחי 28 שנים לבדו על אי בודד לחופי יבשת אמריקה, סמוך לשפך הנהר הגדול אורינוקו; לאחר שאונייה טרופה, שכל אנשיה מלבדו נספו, פלטה אותו אל החוף.
בצירוף תיאור כיצד חילצו אותו לבסוף שודדי ים.
נכתב במו ידיו".
"רובינזון קרוזו" הוא אחד הרומנים שהתוו את יסודות ז'אנר הריאליזם בספרות.
בניגוד לסגנונות הספרות עד לאותה תקופה, הדמויות בספרו של דפו הם בני אדם רגילים, לא בני מעמדות גבוהים ולא בעלי כוחות על-טבעיים.
גם האירועים המתוארים בפירוט הם מציאותיים, כאלה שיכולים להתרחש בחייהם של הקוראים.
בספר העתיק דפו את האי ממקומו המרוחק מהיבשת אל מיקום הקרוב לחופי ברזיל, וכך התאפשר לדפו להוסיף הגעת אנשים בסירות מהיבשת אל האי וזו ההצדקה להצטרפותו של "ששת" אל רובינזון קרוזו בסיפור.
שינוי מהותי נוסף הוא משך הזמן בו שהה הגיבור באי, סלקירק שהה באי קצת פחות מ-5 שנים ואילו רובינזון קרוזו שהה באי 28 שנים.
הספר מהווה גם מודל וציון דרך לעוז רוחו של האדם, שאינו נכנע לאיתני הטבע ולגורל, ושורד בזכות תושייתו ואומץ ליבו.
מידות אלו, עם תאורי הנפש האנושית שבספר, הפכו את הספר לפופולרי ביותר.
מחנכים רבים ראו ברובינזון קרוזו כלי חינוכי, והמליצו רבות על קריאתו.
הפילוסוף הצרפתי-שווייצרי ז'אן-ז'אק רוסו כותב בספרו "אמיל, או על החינוך": "מאז נעשו לנו הספרים הכרח, אין לדעתי, כמסכת המצוינה הזו לחינוך טבעי.
זה יהיה הספר הראשון, אשר יוטל על אמיל שלי לקרוא; כל אוצר ספריו יחזיק זמן רב את הספר הזה בלבד, אף גם יתפוש מקום חשוב עוד באחרית חינוכו.
הוא יהיה המקור, וכל שיחותינו על מדע הטבע ישמשו לו רק פירוש והסבר.
הוא יהיה לנו למורה דרך בחתרנו לבגרות המחשבה; וכל עוד טעמנו לא נשחת, קרוא נקרא בו בעונג.
"
נלקח מויקיפדיה