כל מה שרצית לדעת על רחם (עוף):
רָחָם (שם מדעי: Neophron percnopterus) הוא עוף דורס יחיד בסוגו במשפחת הנציים.
צבעו שחור ולבן תפוצתו של הרחם רחבה למדי והוא מצוי בהודו, דרום מערב אסיה, חצי האי האיברי ומרכז וצפון אפריקה.
הרחם הוא מן הקטנים במינים במשפחה, אורכו מהזנב לראש הוא כ־65 ס"מ, מתוכו אורך הזנב כ-20 ס"מ.
מוטת כנפיו כ־170-150 ס"מ ומשקלו מגיע לכ־2.
1 ק"ג.
הוא מופיע בציורים מצריים עתיקים רבים, ומכונה לפיכך גם "נשר מצרי" או "תרנגול פרעה".
הרחם ניזון בעיקר מפגרים, אך לעתים יכול לצוד יונקים קטנים, גיריות, עכברים ואפילו נחשים.
לשם צייד הוא משתמש בטפרים ארוכים, מעוקלים וחדים, בעוד שלשם אכילת נבלות הוא מצויד במקור קצר חזק ועבה המאפשר לו לקרוע בשר ועור ולנתק גידים.
רגליו וצווארו של הרחם קצרים וגופו מכוסה נוצות לבנות מלבד אברותיו שהן שחורות.
קדמת הפנים עד החזה היא חשופה וצהבהבה, אך העורף והראש מכוסים גם הם פלומת נוצות.
בתצפית מלמטה נראית לבנה כמעט לחלוטין, למעט מסגרת שחורה בכנפיו.
לרחם מספר התנהגויות נדירות בעולם העופות.
הוא שובר ביצים ששדד על ידי הטלתן על סלע.
יתרה מכך, ביצים גדולות הוא שובר על ידי נשיאת אבן במשקל של עד 300 גרם עד לגובה המתאים מעל הביצה, והשמטתה מעליה.
יכולת זו מעידה על יכולתו להשתמש בכלים, יכולת הנדירה אצל עופות.
מעריכים כי מספר זוגות הרחמים שקיננו בישראל עם קום המדינה היה בין 500 ל־1,000 זוגות, אולם עקב הרעלות ושימוש בחומרי הדברה פחת מספרם במהלך שנות החמישים והשישים.
בשנות החמישים הוערך מספרם רק בכ־50 זוגות.
האוכלוסייה התאוששה ובשנות השמונים נצפו כ־150 זוגות.
על פי "הספר האדום של החולייתנים בישראל" הרחם נמצא בסיכון אזורי ועתידו בישראל בסכנה.
בישראל הרחם הוא נודד עונתי.
הוא מופיע בחודשי האביב והקיץ לשם קינון ודגירה ונראה בגלבוע, בגליל העליון והתחתון ובכרמל, בנוסף קיימים אזורי מחיה בדרום – מדבר יהודה בסביבות ערד.
בסתיו הוא נודד לאפריקה.
הנדידה היא בלהקות, וטעות נפוצה היא לחשוב להקת רחמים ללהקת חסידות, בשל מראם הדומה בעת מעוף.
זוג רחמים בונה קן בראש צוק, המכיל תטולה שגודלה שתי ביצים צהבהבות או בצבע חום בהיר ועליהן כתמים חומים כהים.
תקופת הדגירה היא כ־42 יום.
הגוזלים מכוסים נוצות כתומות המתחלפות לחומות־שחורות כעבור כשנה.
הגוזל מגיע לבגרות אחרי כ־3 שנים ואז הוא עוטה פלומה לבנה וקצות נוצותיו שחורות.
במקרא הוא מוזכר בין העופות הטמאים (ויקרא יא', יח'), ואילו בתלמוד הוא זוכה לאהדה ועליו נאמר: "משבא הרחם לעולם – באו הרחמים לעולם".