כל מה שרצית לדעת על רינה נתן:
רינה נתן (נולדה ב-8 בספטמבר 1923 בשם גרשון נתן) הייתה ישראלית אשר התפרסמה כטרנסקסואלית הראשונה בישראל.
רינה נתן נולדה כבן בשם גרשון ב-8 בספטמבר 1923 בעיר זיגן שבגרמניה למשפחה אמידה.
בילדותה הייתה נתן יצירתית והצטיינה במקצועות מוזיקליים ואמנותיים.
כבר מילדותה נהגה ללבוש בגדי נשים, ובבגרותה תיארה את עצמה כמי שחשה "הכרח נפשי ללבוש בגדי אשה ולנהוג כאשה לכל דבר”.
במהלך מלחמת העולם השנייה, שהתה תקופת מה בצרפת, שם למדה חקלאות, ומשם עלתה לארץ ישראל בשנת 1946.
בארץ היא עברה בין הקיבוצים מעגן מיכאל, אשדות יעקב ונען.
אופן הליכותיה הנשיות לא השתלב בחברה הקיבוצית, וזאת על אף שביצעה את עבודתה היטב.
בשל התנהגותה סירבו הקיבוצים לשכן אותה הן בצריף הגברים והן בצריף הנשים והיא סולקה מקיבוץ לקיבוץ עד אשר נטשה את הניסיון הקיבוצי והתגוררה בגדרה.
היא שירתה בצה"ל כחובשת במהלך מלחמת העצמאות, אך לאחר שחרורה התקשתה במציאת עבודה ולכן התגייסה מחדש לשירות קבע באותו תפקיד.
גם בצבא התקשתה נתן להשתלב.
היא קיבלה חדר משלה, אולם לבסוף שוחררה על רקע חוסר התאמה.
גם במקצועה כמדריכה ומורה לחקלאות לא עבדה משום שמוסדות החינוך לא היו מקבלים אותה.
בתחילת שנת 1953 עלה שמה של נתן לכותרות לאחר שהמשטרה עצרה אותה לבושה בבגדי נשים, בחשד שזאת למען כוונות פליליות.
נתן טענה בפני השוטרים (כפי שדווח בעיתון הארץ): “אני אשה בנפשי וברגשותי, רק בשל טעות פיזיולוגית נולדתי גבר”.
בשנים לאחר מכן חזרה שוב לכותרות העיתונות בגין מעצר נוסף על ידי המשטרה, שביתת רעב שקיימה במאמץ לקבל אישור לעבור ניתוח לשינוי מין, וכן לאחר שהוכתה על חוף הים בתל אביב.
נתן טענה בתחילה כי נולדה עם איברי מין גבריים ונשיים כאחד – כלומר, העידה על עצמה שהיא אינטרסקסואלית.
ניתוחים לשינוי מין כבר נעשו באותה הארץ בקרב אינטרסקסואלים (שכונו אז "דו-מיניים"), אולם בסתיו 1954 נבדקה נתן על ידי ועדת רופאים שטענה כי אין זה מצבה.
במסגרת מאבקה לקבלת האישור לעבור את הניתוח, החלה נתן פוגעת בעצמה.
ועדת רופאים מטעם משרד הבריאות המליצה להיענות לבקשתה ולאפשר לה להינתח “מטעמים של היגיינה רוחנית”, אולם היועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן, דחה את ההמלצה בסוף שנת 1954, בנימוק שסירוס מנוגד לחוק הפלילי האוסר גרימת "נזק גופני".
בעקבות הפגיעות העצמיות החוזרות ונושנות אולצה נתן לקבל בניגוד לרצונה זריקות טסטוסטרון.
היא המשיכה במאבקה, וב-25 במאי 1956 הגיעה נתן לבית החולים אסף הרופא מדממת ומתפתלת מכאבים, לאחר שחתכה את אבר מינה, ככל הנראה מתוך ניסיון עצמי לשנות את מינה.
היא חייכה ואמרה לרופאים אשר נחרדו לראותה ככה: “הפעם לא יועיל כבר שום דבר, עכשיו מחויבים תהיו לנתחני וליטול את האיברים המיותרים ולהפכני לאשה”.
לאור הסכנה לחייה נאלצו הרופאים, בלית ברירה או לא, לבצע את הניתוח, ונתן הייתה לאישה הטרנסקסואלית הראשונה בישראל שעברה את הניתוח לשינוי מין, מרצונה.
לאחר הניתוח קיבלה נתן תעודת זהות חדשה, בה שונה מינה לנקבה ושונה שמה הפרטי, אולם בדרכונה נותר סעיף המין "זכר".
בקיץ 1958 עזבה את ישראל לשווייץ ומאז נעלמו עקבותיה, כך שלמעשה פרטים נוספים על חייה וקורותיה לא נודעו יותר.
במהלך מאבקה התייחסו העיתונים לנתן במונחים וכינויים כמו "גבר-אשה" ו"מדמואזל רינה", המושגים "טרנסקסואליות" ו"טרנסג'נדריות", וכמובן מושג ה"אינטרסקסואליות" – כל אלה טרם היו מושגים מקובלים ומוכרים.