כל מה שרצית לדעת על ריצ'רד השני, מלך אנגליה:
ריצ'רד השני (באנגלית: Richard II ) (6 בינואר 1367 – 14 בפברואר 1400) היה מלך אנגליה בשנים 1377 – 1399.
ריצ'רד היה בנו של אדוארד, הנסיך השחור והוא נולד במהלך תקופת מלכותו של סבו, אדוארד השלישי, מלך אנגליה.
ריצ'רד היה אחיו הצעיר של אדוארד מאנגולם (Edward of Angoulême) ועם מותו של אחיו נעשה ריצ'רד, בגיל 4, השני בתור לרשת את כתר אנגליה לאחר אביו.
עם מותו של אביו, בטרם מות סבו, הפך ריצ'רד לראשון בתור לירושת הכתר.
לאחר מותו של אדוארד השלישי, שנה לאחר מכן, ירש ריצ'רד את הכתר בהיותו בן 10.
בראשית תקופת מלכותו, נוהלה המדינה על ידי מועצת יועצים.
רובם של חוגי האצולה העדיפו זאת על פני ממשל של עוצרות של דודו של המלך, ג'ון מגונט, דוכס לנקסטר, אך גונט נותר בעל השפעה חזקה.
האתגר העיקרי הראשון של ריצ'רד היה מרד האיכרים האנגלי בשנת 1381.
המלך הצעיר לקח חלק חשוב בדיכוי המוצלח של המרד.
בשנים הבאות, יחד עם זאת, תלותו של ריצ'רד בקבוצה קטנה של אנשי חצר, גרמה לאי שביעות רצון בקרב בעלי ההשפעה שביניהם, וב-1387 השליטה על הממשלה הועברה לידיה של קבוצה של לורדים (Lords Appellant).
ב-1389 הייתה כבר השליטה בממשלה בידיו של ריצ'רד ובמשך שמונה שנים הבאות הוא שלט באופן יחסי בהרמוניה עם מתנגדיו לשעבר.
ב-1397 הוא נקם במועצת הלורדים, רבים מהם הוצאו להורג או הוגלו.
השנתיים הבאות מתוארות על ידי ההיסטוריונים כתקופת הרודנות של ריצ'רד.
ב-1399, לאחר מותו של ג'ון מגונט, נישל ריצ'רד את בנו של גונט, הנרי בולינגברוק, שקודם לכן הוגלה.
הנרי פלש לאנגליה ביוני 1399 בראש צבא קטן שגדל עד מהרה.
תביעתו הראשונית הייתה לקבל בחזרה את נחלת אבותיו, אך עד מהרה התברר כי כוונתו הייתה לדרוש את הכתר לעצמו.
כשהוא נתקל בהתנגדות קלושה, בולינגברוק הדיח את ריצ'רד מכיסאו והוא הוכתר כמלך הנרי הרביעי.
ריצ'רד מת בשבי בראשית השנה הבאה וככל הנראה הוא נרצח.
על ריצ'רד נאמר שהוא היה אדם גבה קומה, נאה למראה ואינטליגנטי.
למרות שהוא היה ככל הנראה בלתי שפוי בדעתו, כפי שטענו היסטוריונים מוקדמים, נראה שהוא סבל ממה שמדע הפסיכולוגיה המודרני מגדיר כהפרעת אישיות לקראת סופת תקופת מלכותו.
בהיותו שש פחות אלי קרב בהשוואה לאביו ולסבו, הוא שאף להביא לסיומה של מלחמת מאה השנים שבה פתח אדוארד השלישי.
הוא היה מאמין גדול בזכות היתר של המלוכה, מה שהוביל אותו לריסון כוחה של האצולה ולסמוך על פמליה מצומצמת לצורך הגנה צבאית.
בניגוד לחצר המלכות של סבו, ששמה דגש על האחווה הצבאית, הוא טיפח אווירה מעודנת בחצר המלכות שלו, שבה המלך היה דמות מורמת מעל כולם, כשהאומנות והתרבות מהווים חלק חשוב בחיי החצר.
השם שיצא לריצ'רד לאחר מותו עוצב בעיקר על ידי ויליאם שייקספיר, שמחזהו ריצ'רד השני מציג את ממשלו הגרוע ואת הדחתו על ידי בולינגברוק כגורמים לפריצתן של מלחמות השושנים במאה ה-15.
היסטוריונים בני זמננו לא מקבלים את הפרשנות הזאת, אך גם לא מסירים מעל ריצ'רד את האשמה בהדחתו.
רוב החוקרים מסכימים שלמרות שהמדיניות שלו לא הייתה חסרת תקדים או מנותקת מהמציאות, הדרך שבה הוא ביצע אותה לא הייתה מקובלת על ידי הממסד הפוליטי והיא הובילה לנפילתו.