כל מה שרצית לדעת על רמת עמידר:
רמת עמידר היא שכונה במזרח רמת גן.
בית הספר הממלכתי "מכלל" לזכר קדושי לודז' ברמת עמידר
השכונה גובלת במזרח בדרך הנשיא הראשון (כביש 4), בצפון בעיר בני ברק, במערב בשכונת מרום נווה ובדרום בשכונת גן ערמונים.
במזרח השכונה זורם נחל כופר.
השכונה הוקמה על אדמות שהיו שייכות לכפר אל חירייה, והועברו לרמת גן בשנת 1948.
השכונה נבנתה בשנת 1950 עם בתים דו קומתיים ("בתי תותח" – על שם שיטת היציקה בה נבנו) ואכלסה תושבים עולים ניצולי שואה ממוצא פולני ומזרח אירופאי, אך גם עולים מתימן ומצרים.
נשמעו טענות שהשכונה נבנתה במיוחד כ"שכונת יוקרה" לעולים אלה מאחר שלא "ראוי היה" לאכלס קבוצה זו במעברות שהוקמו אותה עת.
כמו כן כללה השכונה במזרחה קבוצה של יוצאי בולגריה ששוכנו כולם בצריפי עץ שנקראו צריפים שבדיים שיובאו אז לצורך איכלוס מהיר וקליטת העלייה.
אוכלוסייה זו כללה בעלי מקצועות חופשיים, דוקטורים ואוכלוסייה שתפשה מהר מאוד משרות ניהוליות במוסדות ובעיריות.
בתחילת שנות החמישים מיד עם קבלת השילומים מגרמניה, רבים מתושבי השכונה שהייתה מרוחקת מאוד ממרכז רמת גן החלו בנהירה אל מחוץ לשכונה.
חלקם היגרו לארצות הברית ולקנדה וחלקם לרמת גן ולגבעתיים.
במקום המזרח אירופאים שיצאו, החלו רוכשים את הדירות יוצאי המעברות מהסביבה (מעברת מפדה – נוה יהושע, סקיה ועוד).
כבר בשנת 1953 נחשבה רמת עמידר "שכונת פועלים" בתוך רמת גן האזרחית וכנגד עיריית רמת גן הועלו טענות על הזנחת השכונה, בכך שאין מספיק פועלי ניקיון בשכונה, התושבים נדרשים לממן תשתיות ביוב בניגוד למצב בשכונות אחרות "לא פועליות" ועל כך שאין מספיק תאורה בלילות.
לאחר עזיבת האוכלוסייה החזקה, וכניסת מפוני המעברות ליחידות הדיור שהתפנו בשנות השישים השכונה כבר נחשבה לשכונה ברמה סוציו-אקונומית נמוכה.
תקופה מסוימת פעלו בה גורמי פשע שכונו בתקשורת "כנופיית רמת עמידר".
החל משנות השבעים של המאה העשרים נבנו בשכונה מספר רחובות עם בתי קומות אליהם נכנסו להתגורר זוגות צעירים ומשפרי דיור מחוץ לשכונה.
בסוף שנות השבעים במסגרת פרויקט שיקום השכונות שופצו והורחבו בתים רבים.
תחנת כיבוי האש של רמת גן נמצאת בפאתי השכונה.
בין תושבי השכונה יוצאי תימן, בתי כנסת רבים של עדה זו נמצאים בשכונה ובעבר התגוררו בשכונה רבנים חשובים מעדה זו, ביניהם הרב יוסף קורח.