כל מה שרצית לדעת על רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד:
רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד או "הרעב הגדול" (בגאלית אירית: An Gorta Mór; באנגלית: Great Irish Famine) הוא השם שניתן לרעב ההמוני ששרר באירלנד בין השנים 1846 ו-1849.
התנאים לקיומו של רעב במדינה מערב אירופית באמצע המאה ה-19 נוצרו בחמישים השנה שקדמו לרעב, ומחולליהם היו המדיניות הכלכלית של ממלכת בריטניה הגדולה (אשר אירלנד הייתה חלק ממנה באותה תקופה), שיטות חקלאיות כושלות, הסתמכות על משק מונוקולטורי, והופעת הכימשון (Phytophthora infestans), פרוטיסט שהרס את יבול תפוחי האדמה שהיה מקור מחייתם של רוב תושבי האי.
תוצאותיו המיידיות של הרעב נמשכו עד 1851, ובשנים שבין 1846 – 1851 מיוחסות בין 750 אלף למיליון מיתות (קיימים אומדנים שונים) לרעב.
מספר דומה של אנשים היגרו מן האי לאנגליה, לארצות הברית, לקנדה ולאוסטרליה ויצרו שם פזורה אירית.
ההשפעה המיידית של הרעב על אירלנד הייתה הרסנית, והתוצאות לטווח הרחוק היו בעלות משמעות כבדה.
הן גרמו לשינוי של קבע בתרבות האירית ובמסורת האירית עד היום.
רעב תפוחי האדמה הגדול נבע מהצטברות של גורמים סוציאליים, ביולוגיים, פוליטיים וכלכליים, הן ממקור אירי והן ממקור אנגלי.