כל מה שרצית לדעת על רעמסס השני:
רַעְמְסֵס הַשֵׁנִי (1303 לפנה"ס לערך – 1213 לפנה"ס) לפי הכרונולוגיה הנמוכה (1337 – 1247 לפי הכרונולוגיה הגבוהה), היה פרעה ומלך במצרים בשנים 1213-1279 לפנה"ס, במשך כ-66 שנה.
הוא היה המלך השלישי בשושלת ה-19, בנו של הפרעה סתי הראשון.
הוא נחשב לאחד הפרעונים החזקים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של מצרים, ובנה ערים, מבנים ומונומנטים מפוארים רבים ברחבי הממלכה.
בין החשובים שבהן ניתן למנות את מקדש הזיכרון המכונה ה"רעמסאום" במערב תבאי, מקדש האבן באבו סימבל, וקבר אחת מנשותיו הרבות, המלכה נפרטרי בעמק המלכות.
לפי עדויות מסוימות, היו לו מעל מאתיים ילדים.
רעמסס השני נודע במסעות הכיבוש הרבים שניהל ובמיוחד במאבקו עם ממלכת החיתים (ששכנה באזור טורקיה של ימינו) על השליטה בכנען ובממלכת אמורו.
מאבק זה הגיע לסיומו בקרב קדש, קרב שנערך בעיר קדש אשר בסוריה של ימינו.
הקרב הסתיים ללא הכרעה ברורה, אך הוא מצידו טען במקדשים וכתובות שהקים עם חזרתו למצרים כי ניצח במלחמה את אויביו – האימפריה החתית (שטענו טענות דומות ברישומיהם על קרב זה).
לאחר הקרב עברה ממלכת אמורו לחסות האימפריה החתית, והתרופף השלטון המצרי בכנען, החלה תסיסה בקרב התושבים המקומיים ורעמסס נאלץ להתמודד עם מרידות שצצו במרחב הכנעני עד תום מלכותו.
עם חתימת הסכם השלום עם מלך החתים ונישואיו הפוליטיים לנסיכה חיתית, בשנתו ה-21 של רעמסס השני, ובעקבותיו הוא התפנה למפעלי הבנייה הגדולים שלו.
אשר כללו גם את בניית הערים פֶּר-אַתוּם (פיתם) ופֶּר-רעמסס, שלפי המקרא נבנו על ידי בני ישראל.
חלק מהחוקרים מזהים אותו כפרעה המוזכר בספר שמות בסיפור יציאת מצרים.
הראשון לזהותו כך היה ההיסטוריון אוסביוס מקיסריה במאה ה-3 לספירה.
לעומת זאת חוקרים אחרים והמסורת המוסלמית מזהים את פרעה המקראי, בדמות בנו של רעמסס ה-2, מרנפתח.
במהלך החיפושים הגדולים בשנות ה-20 של המאה ה-20 בעמק המלכים, נמצא קברו במבנה גדול וריק.
ההשערה היא שכל אוצרותיו שנקברו עמו נגנבו בידי שודדי קברים, ופאר הקבר הושחת בעקבות הצפות של נהר הנילוס.
לאחר מציאת גופתו החנוטה (שמוצגת כיום במוזיאון המצרי בקהיר), ניתן לדעת שראשו היה גדול ואפו נשרי (לצד לסת בולטת), תיאורים שאינם מתוארים בשום כתב עתיק.
הוא נפטר בסביבות גיל 90.
ירש אותו בנו ה-13, פרעה מרנפתח.
גופתו היא בגובה 1.
75 מטר (גבוה במעט מהמצרי הממוצע לזמנו) ובדיקת שערו העלתה כי היה אדמוני, דבר נדיר במצרים העתיקה שכן אדומי שיער נחשבו למקושרים לאל סת, אויבו של אוסיריס.
ב-2 באפריל 2007 הוחזרה למצרים קווצת שיער של רעמסס השני שנגנבה בשנות ה-70 על ידי בנו של אחד מעוזרי המעבדה שהיו אחראים על ניתוח הממצאים ובדיקתם.
בגיל 14 רעמסס השני מונה על ידי אביו, סתי הראשון, לנסיך עוצר האזור.
שמשמעו שליט בפועל (במלוכה, עוצר מקבל בדרך כלל את השלטון בשל היעדרו של המלך, או אי-יכולתו למלוך עקב נסיבות שונות).
סבורים כי קיבל את כס המלוכה בסוף שנות העשרה לחייו.
מנתוני הרשומות ההיסטוריים והעכשווים במצרים, נאמר בעבר כי הוא חי עד גיל 99, אולם סביר יותר כי מת בשנתו ה-90 או ה-91.
זאת לפי החישוב כי הפך לפרעה ב-1279 לפנה"ס.
רוב האגיפטולוגים מאמינים כי הוא עלה לשלטון ב-31 במאי 1279 לפנה"ס.
לאחר מותו נקבר בעמק המלכים ומאוחר יותר הועבר לקבר מלוכה בו הוא התגלה בשנת 1881 והיום הוא מוצג במוזיאון המצרי בקהיר.
לפניו:
סתי הראשון
אחריו:
מרנפתח