כל מה שרצית לדעת על רצועת הביטחון:
רצועת הביטחון הייתה שטח בדרום לבנון הסמוך לגבול עם ישראל שבו שהה צה"ל מיוני 1985 ועד לנסיגה לגבול הבינלאומי בשנת 2000.
צה"ל התייצב על גבול רצועת הביטחון לאחר שנסוג מרוב השטח שנכבש במלחמת שלום הגליל (1982).
השם רצועת הביטחון ניתן על ידי ישראל, כדי לשקף את מטרתה: יצירת שטח המפריד בין יישובי גבול הצפון ובין מחבלים השוהים בלבנון.
במהלך שהותה של ישראל ברצועת הביטחון החזיק צה"ל מספר מוצבים באזור, ותמך במיליציה מקומית – צד"ל – צבא דרום לבנון.
צד"ל ניהל במידה רבה את חיי היום יום ברצועת הביטחון, והחזיק את כלא אל-חיאם.
כמו כן, שהו באזור כוחות יוניפי"ל מטעם האו"ם, שפרוסים בדרום לבנון מתום מבצע ליטני ב־1978.
רוחב הרצועה היה קילומטרים ספורים במערב, ומעט יותר במזרח.
הרצועה כללה כ-10% מהשטח הכולל של לבנון, שכנו בה כ-150,000 תושבים שחיו ב-67 כפרים ועיירות שיעים, מארונים, ועיירה דרוזית אחת חאצביא.
מרכז הרצועה הייתה העיירה המרונית מארג' עיון שנחשבה לעיירה החשובה ברצועה.
בתקופת קיומה של הרצועה רבים מתושבי הכפרים שבה נמלטו אל מצפון לה.
לתושבים שנותרו ברצועה היו קשרים רבים עם ישראל, רבים מהם עבדו בה, וקיבלו ממנה שירותים שונים.
יחידת הקישור ללבנון הנפיקה אישורי עבודה לאלפי תושבי דרום לבנון שקרוביהם שירתו בצד"ל, הכניסה לישראל התקיימה דרך ארבעת המעברים בגדר הטובה בראש הנקרה, בבירנית, במעבר תורמוס ושער פאטמה ליד מטולה שהיה מעבר הגבול המרכזי.