כל מה שרצית לדעת על שביתת הטקסטיל של לורנס:
שביתת הטקסטיל של לורנס הייתה שביתה של פועלים מהגרים, שהתרחשה בעיירה לורנס, מסצ'וסטס, בארצות הברית, ב-1912.
השביתה נוהלה על ידי ארגון פועלי התעשייה של העולם (שחבריו נודעו בכינוי הסלנג "וובליז"), והחלה בעקבות החלטתו של בעל מתפרה להוריד את שכרן של פועלות המפעל ללא התראה מוקדמת לפועלות.
בינואר 1912 נכנס לתוקפו חוק חדש, שהגביל את שעות העבודה בשבוע, ונועד להגן על הפועלים כדי שלא יועסקו שעות רבות מדי.
כתגובה לחוק, החליט בעל המפעל להוריד את שכרן של הפועלות, בטענה כי הן עובדות פחות שעות, ולכן זכאיות לפחות שכר.
השביתה התפשטה במהרה בעיר, ובתוך שבוע הקיפה למעלה מ-25,000 שובתים.
השביתה נמשכה כחודשיים וקראה תיגר בהצלחה על התפיסה המסורתית של האיגודים המקצועיים שהיו מאוגדים בפדרציית העבודה האמריקאית (AFL), שראתה במהגרים, ובעיקר בנשים ובעובדים ממוצאים אתניים מגוונים ציבור שלא יוכל להיות מאורגן באיגוד מקצועי.
השביתה הוסיפה רבות ליוקרתו של ארגון הפועלים הצעיר פועלי התעשייה של העולם, אם כי כשנה לאחר השביתה כבר לא היו רוב העובדים חברים באיגוד, ויוקרתו אבדה.
שביתת לורנס ידועה גם כ"שביתת הלחם והשושנים", בעקבות סיסמה שנטבעה ככל הנראה על ידי רוז שניידרמן, פמיניסטית סוציאליסטית שפעלה בתחילת המאה ה-20 בארצות הברית.
בנאום ב-1911 טענה רוז שנשים "צריכות לחם, אבל צריכות גם שושנים", כלומר: התגמול על העבודה צריך להספיק גם למותרות ולא רק לצרכים בסיסיים.
כינוי נוסף שניתן לשביתה היה "השביתה עבור שלוש כיכרות הלחם", ביטוי שנטבע בעקבות סכום הכסף שקוזז משכר הפועלות, סכום שהיה שווה לעלותן של שלוש כיכרות לחם.
ביטויים אלה היו שגורים בפי השובתים ומאוחר יותר אומצו בספרות הסוציאליסטית של תנועת העבודה האמריקאית, שתיארה את התרחשות השביתה.