כל מה שרצית לדעת על שביתת עובדי הפלדה למכוניות:
שביתת עובדי הפלדה למכוניות הייתה שביתה של כ-8,000 פועלים מהגרים בעיירה מקי רוקס, פנסילבניה ב-1909 אשר נוהלה על ידי ארגון הפועלים ה-IWW (פועלי התעשייה של העולם).
השביתה זכתה לתשומת לב לאומית בעקבות הידרדרות דרמטית שארעה ביום ראשון 22 באוגוסט 1909.
מאבק פרץ בין השובתים לבין משטרת פנסילבניה וכוח שמירה פרטי שהגיע למקום אשר הסתיים במותם של לפחות 12 אנשים, רובם מקרב השובתים.
השביתה נודעה כסכסוך העבודה המשמעותי ביותר באזור פיטסבורג עד לאותו הזמן.
הרקע לשביתה היה סביב תנאי מחיה ושכר קשים לעובדים.
רובם מהגרים מלפחות 16 מוצאים שונים.
החברה העסיקה את העובדים וגבתה מהם תשלום עבור מגורים דחוקים שניתנו להם במקום.
רבים מהעובדים התלוננו על רעב, וקושי פיזי.
הערכות היו שעובד מת כל שבוע בעקבות נוהלי עבודה רופפים.
כמו כן היו תלונות רבות מצד עובדים על הטרדות מיניות של נשות וילדות העובדים מידי מנהלי העבודה.
בנוסף שיטת השכר הייתה של עבודה קבלנית בזמן קבוע מראש.
איחורים גררו קנסות, ויצרו מצב בו עובדים נאלצו לשלם למנהלי העבודה על איחורים כדי לשמור את מקום עבודתם.
השיטה גרמה לירידה בשכר ליום עבודה מ 5$-3$ בממוצע לשכר של 1$ ומטה בממוצע.
השליטה הכלכלית של החברה המעסיקה היה כה רב, עד כדי שהחנויות מסביב למגורי הפועלים, אשר סיפקו לפועלים אוכל וכלי עבודה, היו אף הן בבעלות החברה וגבו מחירים מופקעים.
תחילת השביתההשביתה התחילה ב 10 ביולי, יום משכורות שבו גילו רבים מהעובדים כי משכורתם קוצצה.
הפועלים ביקשו הסברים, אולם ההנהלה סירבה לשוחח עם נציגי הפועלים.
בתגובה ספונטנית, הפסיקו הפועלים את עבודתם בדרישה שההנהלה תגיע לדון עם נציגיהם.
ג'יימס ריידר, מנהל מטעם חברת הפלדה למכוניות הגיב למעשי הפועלים בשכירתו של פרל ברגוף, הבעלים הידוע של חברת שבירת שביתות להשכרה.
לאחר 4 ימי שביתה, ברגוף ניסה להביא למפעל 500 מאנשיו, ושלוש מהומות פרצו.
המהומה הראשונה התחילה כאשר הפועלים גילו שברכבת מלאה במכוניות שהגיעו למפעל, היו מוסתרים פועלים מפירי שביתה.
במהומה היו עימותים בין השובתים אשר זרקו אבנים וככל הנראה השתמשו באופן מוגבל בנשק כדי לעצור את הכניסה של מפירי השביתה למפעל, לבין השוטרים אשר השתמשו באלות ובנשק כדי לפנות את השובתים מהמקום.
מהומה נוספת פרצה שעתיים לאחר מכן, כאשר חלק ממפירי השביתה הביעו מורת רוח מהעבודה והמצב וביקשו לצאת מהמפעל.
עם צאתם, החלו השובתים בשנית את ההתפרעויות.
המהומה השלישית, והמשמעותית ביותר ארעה עם הגעתה של ספינת קיטור בבעלות החברה לפלדה למכוניות אשר נשאה 300 פועלים נוספים ניסתה להגיע למפעל דרך נהר אוהיו.
הספינה הופנתה לגדה השנייה של הנהר על ידי השובתים, אשר ירו יריית אזהרה כלפי הספינה על החוף.
לאחר הירייה, השיבו אנשי החברה על הסיפון בירי מסיבי לכיוון השובתים, אשר פגע ברבים.
אולם השובתים לא עזבו את הגדה, ולבסוף הספינה נאלצה לעגון בגדה השנייה.
ביום למחרת, 200 שוטרים מפנסילבניה ו-300 סגני שריף אבטחו את כניסתם החופשית של מפירי השביתה ובמקביל התחילו לפנות חלק מהשובתים מבתי החברה.
הדיווחים בעיתונות התמקדו בהאשמת השובתים הזרים בעידוד אלימות "הזרים האנלפאבתים במפעל מקי-רוקס, התנהגו כמו פראים אחרים בימינו כאשר ראו לראשונה את אנשי החוק.
.
.
.
הם זרקו את עצמם על אויביהם, נציגי החוק"השביתה הסתיימה בניצחון של הפועלים.
ההנהלה קיבלה באופן מוגבל את דרישותיהם להעלאת השכר, על ידי פשרה שהחוזים הנוכחיים לעבודות פלדה במפעל יושלמו לפי התעריף שנקבע עם פרוץ השביתה (חוזים אשר השלמתם תיקח 5 ימי עבודה), ולאחר יוחזרו תנאי השכר של 1907, אשר היוו למעשה עלייה של 15% בשכר הממוצע.
כמו כן, התקבלו דרישותיהם של העובדים כי יונהגו תעריפים קבועים עבור מוצרים בחנויות המפעל ויוצב שלט עם המחירים המוצהרים בכל עת, השוטר של המפעל מטעם החברה יפוטר/יפסיק לעבוד במפעל, לא תהיה כל עבודה בימי ראשון, ובימי שבת יונהג חצי יום חופש והבטחה לשיפור התנאים במפעל (הן במגורים והן במפעל עצמו).