כל מה שרצית לדעת על שוק המציאות:
שוק המציאוֹת הוא מופע שהעלו יונה עטרי ואילי גורליצקי בשנת 1965 בבימויו של שמואל בונים ובהנהלה מוזיקלית של אריה לבנון.
במופע, ששיריו יצאו גם על תקליט (ובשנות האלפיים גם על תקליטור) היו ארבעה עשר שירים שכתב נתן אלתרמן, ושיר אחד, "לו הייתי דג", שכתבה בתו תרצה אתר.
השירים הולחנו בידי סשה ארגוב, משה וילנסקי ודובי זלצר.
אלתרמן פסק למעשה לכתוב פזמונים וכתב שירה לעתים מזדמנות בלבד בין 1948 – 1963, לאור עלייתם של משוררי דור תש"ח, חיים חפר, חיים גורי ויהודה עמיחי.
הוא שב לכתוב, למעשה, רק כאשר התבקש על ידי בונים להפוך את מחזהו של סמי גרונימן, שלמה המלך ושלמי הסנדלר (1964), אותו תרגם שנים קודם לכן, למחזמר.
עטרי וגורליצקי העלו את המופע כהמשך שיתוף פעולה ביניהם לאחר הצלחת המחזמר בו כיכבו.
המופע ארך כ – 90 דקות וקטעי הקישור בין הפזמונים היו על טהרת הפנטומימה.
תחת הכותרת ' 'חרוזים ישנים וגם חדשים', כתב אלתרמן שמונה שירים חדשים ('שוק המציאות', 'בלדה סקוטית', יהצלם', 'קונצרטינה וגיטרה', 'רגע של בידור', 'בובות שעווה' 'הבלדה על חמוריקו' ו'זמר מפוחית'),חידש שישה ישנים, כמו "אלימלך" (מ'חגיגת פורים' של 'המטאטא', 1939), "מי לימון ואדון צלחת" (מילים חדשות למנגינת השיר "על הטיילת" מן התוכנית 'בבקשה לשבת' של 'לי-לה-לו', 1946, שלא פורסם בדפוס), "בכל זאת יש בה משהו" (מן התוכנית 'בבקשה לשבת' של 'לי-לה-לו', 1946), "צריך לצלצל פעמיים" (מן התיאטרון 'כל הרוחות') ו – 'גדליה רבע איש', והוסיף, כאמור, שיר אחד של בתו תרצה אתר, "לו הייתי דג".
המזיגה בין חדש וישן הייתה מזיגה נכונה.
הקהל פגש מכרים ישנים וחביבים והתוודע לחדשים.
מי שאהב את אילי ואת יונה בשלמה המלך ושלמי הסנדלר נהנה לראותם משתפים פעולה בשוק המציאות.
ביצועם המקצועי והמהוקצע שירת את השירים היטב.
הערב כולו היה מהנה מאוד.
כמעט כל שירי המופע הפכו ללהיטים ונותרו מוכרים לציבור הרחב בישראל במשך עשרות שנים.
למעשה, הייתה זו הפעם הראשונה שמופע שלם הורכב אך ורק מפזמוניו של אלתרמן (או ליתר דיוק, 'של משפחת אלתרמן'),
בשנת 2008 העלה "תיאטרון הספרייה" גרסה מחודשת למופע בכיכובם של אלון אופיר ואדוה עדני.