כל מה שרצית לדעת על שטח גלילי:
בישראל, שטח גלילי הוא אזור שאינו מצוי בתחום שיפוטה של שום רשות מקומית.
בדרך כלל, שטחים גליליים מצויים באזורים שלא מתגוררים בהם תושבים, אך בחלקם יש כפרים בלתי מוכרים, חוות בודדים, או מבני מגורים בודדים.
שטחים גליליים מהווים כ־5% משטחי מדינת ישראל.
השטחים הגליליים נוצרו כתוצאה משתי סיבות עיקריות.
סיבה אחת היא חוסר בהירות וטעויות בפירוש המפות שהותירו אחריהם הבריטים, ושלא תוקנו מעולם.
סיבה שנייה היא קביעה מכוונת, כפי שנעשה לגבי בתי הזיקוק, מתקנים מסוימים של חברת החשמל, מקווה ישראל ונמל התעופה בן-גוריון.
בדרך כלל, הדבר נעשה כדי להבטיח את פעילותו התקינה של מתקן בעל חשיבות לאומית, מבלי ששיקולים מקומיים ישפיעו עליו.
מאחר שאין שלטון מקומי בשטח הגלילי, מצד אחד אין גוף שבסמכותו להתקין ולאכוף חוקי עזר או להטיל תשלום ארנונה, ומצד שני אין מי שמספק שירותים לתושבים ולבתי העסק המצויים בו.
ההסדרה היחידה של שטחים גליליים בחקיקה ראשית מצויה בחוק התכנון והבנייה, שבו נקבע כי המוסד התכנוני המוסמך בשטח הגלילי הוא הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה.
רישוי עסקים מתבצע בפועל על ידי משרד הפנים.
מאז שנות ה-90 המגמה הרווחת במשרד הפנים היא לפעול לסיפוחם של שטחים גליליים לרשויות מקומיות.
כך, למשל, סופחה רמת בקע לבאר שבע ובתי הזיקוק סופחו לחיפה.
בהצעת חוק העיריות, שיזם משרד הפנים, הוצע להסדיר בשטחים הגליליים תחומים מוניציפליים נוספים, באמצעות הממונים על המחוזות במשרד הפנים או רשויות מקומיות הגובלות בשטח הגלילי.
מלבד נמל תעופה בן-גוריון, מצויים בשטחים גליליים גם מפעלי התעשייה האווירית, פארק הכרמל, מתקני השפד"ן, חירייה והאזור המיועד להקמת פארק אריאל שרון, וכן בסיסים שונים של צה"ל, ובהם חלק ניכר מבסיס צריפין ובסיס חיל האוויר לוד.
השטח הגלילי הגדול ביותר בישראל נמצא ב"אזור הסייג" שבו רוכזו בשנות ה-50 הבדואים בנגב, ונמצא בין באר שבע, דימונה וערד.
בגלל היעדר שלטון מקומי באזור, כל הבנייה הבדואית בו היא בלתי חוקית, והיישובים שבשטח הם בלתי מוכרים.
עם השנים הוקמו עיירות בדואיות בחלק מהשטח ביוזמת המדינה, וחלק מהיישובים הבלתי מוכרים קיבלו מעמד רשמי במסגרת המועצה האזורית אבו בסמה.