כל מה שרצית לדעת על שימור מסורות כשרות בעלי חיים ביהדות:
שימור מסורות כשרות בעלי חיים ביהדות היא פעילות שמטרתה לשמר מסורות הלכתית עתיקות לגבי כשרות בעלי חיים.
מגוון בעלי החיים הטהורים הניתנים לאכילה מן התורה הם רבים.
ואולם מסתבר שבדורות האחרונים הולכת ומשתכחת מסורות כשרותם של בעלי חיים רבים, שבעבר היו שכיחים על שולחנם של יהודים מכל קהילות ישראל.
הסכנה למסורת הכשרות של בעלי חיים אלו, מקורה בהיעלמות כמעט גמורה של 'מסורת' האכילה הפעילה שלהם, שהיא תנאי הכרחי, לפי חלק מהאסכולות ההלכתיות, להיתר אכילתם בימינו הלכה למעשה.
דרישה זו היא הכרחית לגבי עופות, ובדורות האחרונים החמירו כמה מהפוסקים האשכנזים (והבולט בהם החזון איש) גם לגבי חיה ובהמה.
מדובר במסורת הלכתית שהשתמרה במשך מאות בשנים, ושעברה בעבר בעל פה, אך בשל נסיבות שונות (היסטוריות, תרבותיות, המעבר לשחיטה תעשייתית מרוכזת, חוקי הגנת החי ושינויים במגמות הלכתיות) קיים חשש שהיא תאבד.
אולם, דווקא בימינו קיימת אפשרות לתעד מסורות אלה על פי מדדים מדעיים מדויקים (הגדרה סיסטמתית וזיהוי גנטי), ולהנציחן באופן ויזואלי (הקלטה, צילום של תמונות ווידאו).
אמצעים אלה עשויים להקל על שימור המסורת, וכך תתאפשר רציפות המסורת של כשרות בעלי החיים גם עבור הדורות הבאים.
אחת מהפעולות המאפשרות העברת מסורת היא סעודת ההלכה שנערכה בירושלים בשנת תשס"ב.
בין הבולטים שעסקו בדורנו בשימור מסורת כשרותם של בעלי החיים הם: הרב י"מ לוינגר, רב אמתי בן דוד, פרופ' זהר עמר, ד"ר ארי גרינספן וד"ר ארי זיבוטפסקי.