כל מה שרצית לדעת על שלמה רביץ:
שלמה רביץ (אלול תרל"א, 1871 – כ' בטבת תשמ"א, 21 בדצמבר 1980) היה חזן, מלחין, מנצח מקהלות ומורה חזנים ידוע, ישראלי ממוצא רוסי.
רביץ נולד בנובוגרודק (נבהרדק) שברוסיה הלבנה למשה ופייגה.
כבר מגיל צעיר ניכרו בו כישרונותיו המוזיקליים והוא התפרסם כילד פלא.
בגיל 12 הלחין פרקי חזנות בעצמו.
בגיל 15 נסע דרומה לקייב ואודסה, שם סיים בהצטיינות בית ספר גבוה למוזיקה.
בגיל 17 כיהן כחזן בקהילת שאולאי ולאחר מכן בלובלין.
בהיותו בן 21 נסע מערבה לווינה להמשך השתלמות בתורת המוזיקה.
לאחר מכן שב לרוסיה וכיהן כחזן בערים ברדיצ'ב, חרקוב, הומל וקרמנצ'וג.
כיהן שש שנים כחזן בבית הכנסת הראשי של ריגה.
לאחר מכן כיהן תקופה קצרה בקהילת יוהנסבורג.
בשנת 1925 ביקר בארץ ישראל, אולם רק בשנת 1932 מילא את שאיפתו לעלות ולהשתקע בארץ.
בין השנים 1934–1941 כיהן כחזן הראשי של בית הכנסת הגדול בתל אביב.
רביץ השקיע רבות בחינוך ולימוד תורת החזנות והליטורגיקה היהודית, ותחת ידו התחנכו דורות של חזנים.
בסמינר לחזנות שהקים וניהל למדו נערים צעירים את נוסח התפילה וכן השתתפו במקהלות שעליהן ניצח.
בהוצאת הסמינר יצאו לאור שני כרכים של נוסח התפילה שכתב רביץ, בכותרת: "קול ישראל: אנטולוגיה ישראלית-מסורתית לחזנות".
רביץ הקפיד במיוחד על ההגיה הנכונה לפי כללי הדקדוק העברי ואף ערך מיצירותיהם של גדולי החזנות האירופית לפי כללי הדקדוק התקינים.
אחד המוסדות שבהם היה מעורב הייתה אגודת עונג שבת מיסודו של חיים נחמן ביאליק.
רביץ ניהל את הפן המוזיקלי של ערבי שבתות אלו, עם מקהלות תלמידיו.
באירועים אלו, שהתקיימו באולם אוהל שם בתל אביב, הושמעו פרקי חזנות לצד שירה עברית חלוצית.
כמו כן, הנהיג שבאירועים אלו יעבור לפני התיבה לתפילת ערבית נער מתלמידיו, מלווה במקהלה.
ב-1978 הוענק לרביץ עיטור "יקיר העיר תל אביב-יפו".
שלמה רביץ האריך ימים, ואף בערוב ימיו בגיל מופלג המשיך לעסוק בהוראת החזנות ובניצוח.
הלך לעולמו בגיל 109 בתל אביב.