כל מה שרצית לדעת על שמואל בן עלי:
רבי שמואל בן עלי גאון (מכונה: אבן אל-דסתור) (נפטר 1198 בקירוב) מגאוני בבל, ראש ישיבת "גאון יעקב" בבגדאד, ראש הגולה, אסטרולוג ואב"ד.
הוא היה לוי ובעל ייחוס עד משה רבנו.
היה בר פלוגתא חריף עם הרמב"ם.
פעל בתקופתו של הח'ליפה העבאסי השלושים וארבעה – א-נאצר לדין אללה.
פריצתו של שמואל בן עלי, לעולם התורה בבבל, חלה כ- 120 שנה לאחר שקול התורה נדם עם פטירתו של רב האי גאון ולאחר שכבר היה נדמה כי הגיע הקץ על המרכז היהודי העתיק ורב הזכויות במסופוטמיה.
בן עלי איש בגדאד, ניסה ללכת בדרכי הגאונים שקדמו לו בכמה דורות, ולחדש ימיה של בבל כקדם.
שמואל בן עלי נסמך לגאון על ידי קודמו רבי שלמה ראש ישיבת גאון יעקב, שכיהן בראשות הישיבה לאחר עלי שנפטר בהיות שמואל בנו, עדיין צעיר לימים.
חלק ניכר מהידוע לנו כיום על שמואל בן עלי, הוא מסיפוריו של הנוסע בן המאה ה-12 פתחיה מרגנסבורג.
שמואל בן עלי כיהן כראש "ישיבת גאון" יעקב בבגדאד, ישיבה בה למדו 2000 תלמידים.
ישיבה זאת הייתה הגדולה בישיבות בבל ושאר הישיבות היו מעין שלוחות שלה.
לאחר שראש הגולה דניאל בן חסדאי נפטר, התמנה בן עלי לראש הגולה, ונהג מנהגי מלכות כפי שעשו מלכי ונסיכי המזרח.
היו לו 60 שומרי ראש שעמדו סביבו מוכנים למלא את פקודותיו.
הוא ישב על כיסא מלכותי, לבוש בגדי מלכות, של זהב וארגמן.
לצד ראש הגולה עמד המתורגמן שחזר על דבריו, והסבירם.
החוקר פרופסור אברהם גרוסמן מציין כי למרות הפאר וההדר שנהג רבי שמואל כראש הגולה, הוא ראה בישיבה הבבלית מוסד המדריך את האומה היהודית.
לדעת בן עלי הישיבה היא גוף עליון ועדיף על פני כל מוסד יהודי אחר.
שמואל בן עלי שימש גם כאב בית הדין, בו כיהנו בנוסף אליו כדיינים עוד תשעה מגדולי תלמידי החכמים בבגדאד.
בן עלי שאב את סמכויותיו מכוח מינוי שנתן לו הח'ליפה א-נאצר, והיה חבר המועצה המלכותית.
בתוקף סמכויות אלו טיפל בכל ענייני היהודים, ייצג אותם מול השלטון, מינה רבנים ודיינים, ואף גבה מסים.
אצל שמואל בן עלי התאחדו תורה וגדולה יחדיו, והוא שילב הנהגה רוחנית, ביחד עם תפקידו המלכותי.
במקביל לראשות ישיבת "גאון יעקב" השיב לשאלותיהם בהלכה, של קהילות יהודיות ברחבי העולם (כגון: קהילת קייב, קהילת חאלבּ ועוד).
כמו כן סייע לשבטים קווקזיים, ללמוד את כללי היהדות על מנת להתגייר.
החוקר שמחה אסף, חקר את אגרותיו של שמואל בן עלי, שנמצאו בגניזת קהיר ואף כינס אותם בספר.
לשמואל בן עלי לא היו בנים, ועל כן מי שירש אותו כגאון, היה חתנו, רבי זכריה בן ברכאל.
לבנותיו הייתה השכלה רחבה, והן היו בעלות יידע בתורה ויהדות.
על פי המסופר הן נהגו להאזין לשעוריו של אביהן, דרך אשנב צר שהיה בחדרן, ופנה לכיוון בית המדרש.