שמואל יבנאלי


כל מה שרצית לדעת על שמואל יבנאלי:
שמואל יבנאלי (ורשבסקי) (1884 – 14 באפריל 1961) היה איש העלייה השנייה, ממנהיגי תנועת הפועלים בארץ ישראל, ממייסדי מפלגות אחדות העבודה ומפא"י.
יבנאלי נולד בכפר קאזנקה שבפלך חרסון שברוסיה (כיום באוקראינה), עלה לארץ ישראל בשלהי 1905 ועבד בבית החרושת חדיד לייצור סבון מגפת.
החל בפעילותו הציבורית כאשר התמנה להיות מזכיר אגודת אחוזת בית, אחרי זמן קצר הצפין לגליל, ועבד כחקלאי.
במקביל לפעילותו כעסקן פועלים.
בשנת 1909 היה ממייסדי קבוצת החורש ("קבוצת הכיבוש") שקיבלה על עצמה לעבד את אדמות אום ג'וני שמעבר לירדן, שהיו חלק מאדמות חוות כנרת, (שם הכיר את ידידו ופטרונו הפוליטי דוד בן-גוריון).
החלוצים שלא היו מורגלים בעבודה גופנית, והאקלים ומזג אוויר היו זרים להם, התקשו בעבודה, ולכן הגו יבנאלי וחבריו רעיון – להביא פועלים יהודים מתימן, מתוך נקודת מוצא שיהודי תימן יצליחו לעמוד בתנאים הפיזיים הקשים ובשכר הדל, ויכבשו את העבודה מידי הפועלים הערבים.
בשנת 1911 נסע יבנאלי לתימן, ומכיוון שהיה חשש כי השלטונות הטורקיים יחבלו במשימה, הוא הסווה את משימתו והציג אותה כלפי חוץ כשליחות דתית.
לשם כך, הוא הציג את עצמו כרב בשם אליעזר בן יוסף‏ , והצטייד בעשרים ושש שאלות בהלכה שכתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק לרבני תימן.
כל זאת למרות שהיה חילוני.
יבנאלי ידע לפרוט על הרגשות המשיחיים העזים של יהודי תימן, כך למשל השם שבחר לעצמו "בן יוסף" מתקשר לאמונה במשיח בן יוסף שיופיע לפני משיח בן דוד.
את חוויותיו ממהלך מסעו ליהדות תימן כינס לספרו "המסע לתימן".
חלק מהעולים הגיעו להתיישבות סמוך למושבת כנרת ונקראו "תימני כנרת", יחד עם קבוצה מעולי תימן ששהתה בחדרה.
לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה התנדב יבנאלי לגדוד העברי.
אחרי תום המלחמה חזר לפעילות פוליטית מלאה, היה בין מייסדי ההסתדרות, קיבל תפקידי תרבות וחינוך בארגון, ולאחר קום המדינה התקבל לעבודה במשרד החינוך.
כתב וערך מספר ספרים.
נפטר בכח בניסן תשכ"א ונקבר בבית הקברות כנרת.
על שמו רחובות בקריית חיים, בחולון ובגבעתיים.
לאחר מותו זכה בפרס אוסישקין לספרות על חיבורו "חבת ציון".

שמואל יבנאלי (מימין) עם נח נפתולסקי

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לשמואל יבנאלי:
אנשי העלייה השנייה
לוחמי הגדודים העבריים
חוקרי יהדות תימן
חברי אספות הנבחרים
פעילי ההסתדרות הכללית
אישים הקבורים בבית הקברות כנרת
זוכי פרס אוסישקין