כל מה שרצית לדעת על שמואל קופמן:
שמואל (שמוליק) אשר קופמן (אבן שמואל) (2 ביולי 1927 – 2 במאי 1947) היה לוחם בפלמ"ח.
קופמן הונצח בתודעה הישראלית כארוסה של הטייסת זהרה לביטוב.
השניים הכירו בעין חרוד, יצאו ביחד לקורס מפקדי כיתות והוצבו כמפקדי כיתות בפלוגת הפלמ"ח בעין חרוד.
לאחר מספר חודשים התארסו השניים והחליטו להשתחרר מן הפלמ"ח, להתחתן ולנסוע יחדיו ללימודים בארצות הברית.
ביום שחרורם מהפלמ"ח, ב-2 במאי 1947, כשבאו להשתתף במסיבת פרידה לכבודם, נקרא קופמן להחליף מפקד כיתה אחר, שהיה חולה, באימון השלכת רימוני נפץ חיים.
במהלך האימון התפוצץ רימון בידי אחד הלוחמים, שלושה לוחמים נהרגו ובהם קופמן.
קופמן הובא למנוחות בהר הזיתים בהלוויה שבה הוספד על ידי נשיא הועד הלאומי יצחק בן צבי.
קודם למותה הספיקה זהרה להשתתף בעריכת ספר זיכרון לקופמן, הכולל את כתביו, אולם נהרגה קודם ליציאתו לאור.
בי"א באדר תש"י הונח אבן פינה למצבת זיכרון לקופמן ולחבריו מהפלמ"ח, בקיבוץ צובה.
את סיפור אהבתם ומותם הטרגי של לביטוב וקופמן מתארת הסופרת דבורה עומר בספרה "לאהוב עד מוות", שיצא לאור בשנת 1980 בהוצאת י' שרברק.
המחזה "שמוליק של זהרה", שנכתב בעקבות פרסום יומניהם של השניים הועלה באוקטובר 1981 על בימת התיאטרון לילדים ולנוער, בבימויה של חגית רכבי ובכיכובם של השחקנים חיה פיק ועמי טראוב.
אביו, יהודה אבן שמואל, שתרגם לעברית את ספר הכוזרי, הקדיש את התרגום לזכר בנו.
אחותו הגדולה הייתה המדענית ברוריה קופמן.