כל מה שרצית לדעת על שנונית השפלה:
שׂנונית השפלה (שם מדעי: Acanthodactylus schreiberi) היא מין של שנונית ממשפחת הלטאיים, המזכירה במראה את שנונית הנחלים.
היא נפוצה בישראל, קפריסין, לבנון וטורקיה.
צבעה צהבהב עד חום.
לאורך גופה ישנם פסים אורכיים מנומרים המלווים בכתמים כהים ובהירים המופרדים על ידי פסים דקיקים בהירים.
פסים אלה נהיים מטושטשים יותר עם ההתבגרות.
אורכה לרוב עד 25 ס"מ, ובאורח נדיר – יותר מכך.
כמו בשנונית הנחלים, אורכו של הזנב הוא כשני שליש מאורך הגוף, ואף יותר (כאשר מדובר בזנב מקורי, כלומר, כזה שלא התחדש לאחר קטיעה).
לקשקשי הגב יש קרינים, כשבחלקו האחורי של הזנב הם גדולים, וככל שמתקרבים לראש הם קטנים.
שנונית זו נראית בעיקר בבוקר.
כשחם מאוד היא מסתתרת באזורים מוצלים או בתוך מחילתה, ובזמן החורף היא פועלת בשעות החמימות יותר של היום.
בארץ ישראל נפוץ התת-מין הסורי (syriacus), המצוי בחבל עזה ולאורך החוף מדרום עד לצפון בלבנון.
באזורים הבנויים, השנונית אינה מצויה עוד.
בישראל, שנונית השפלה נפוצה בקרקעות חוליות לרבות כורכר וחול כתום ("חמרה") לאורך מישור החוף, השרון, חוף הכרמל, מישור החוף הצפוני עד לגבול הלבנון.
מצפון לנחל הירקון, היא תימצא גם בחולות ניידים מאד, עד לעורף חוף הים ממש, ולעתים באוכלוסיות הללו צבע הלטאות בהיר מאד ומזכיר את שנונית החולות במבט ראשון.
מדרום לנחל הירקון, קיימת חפיפה בתפוצת שנונית השפלה ושנונית החולות, ואנו עדים לחלוקה בין שני המינים ברמת תת-בתי הגידול שבשטח: שנונית החולות מאכלסת חולות נודדים ומיוצבים-למחצה, וככל שהחולות יותר מיוצבים (פחות נודדים) היא נעלמת ומחליפה אותה שנונית השפלה.
בדרום מישור החוף, שני המינים הללו מהווים הלכה למעשה סמנים (אינדיקטורים) לרמת יציבות החולות, למשל במחקר ארוך-הטווח הנערך בשמורת חולות ניצנים.
מחקר שנערך בעבר בחולות חולון מצא ששני המינים מסוגלים לחיות באותו אזור בזכות חלוקת משאבים שונה בכל מין, אשר מונעת תחרות ישירה בשנים בהן תנאי האקלים וכמות המזון ממוצעים; בשנת בצורת עלולה להיווצר תחרות ביניהם.
הבדל ניכר בין שנונית השפלה לשנונית הנחלים הוא אצבעות הרגליים האחוריות, המשוננות בצורה פחותה בשנונית הנחלים.
בעונת הרבייה, הזכרים בולטים בפס צהוב ובזנבם המעובה.
הזכרים והנקבות הצעירים בולטים בזנב תחתון ורוד עד אדמדם או כתמתם.
אצל הנקבות הזנב הוא בצבע זה כל חייהן.
חלק מהפרטים כהים יותר וחלק פחות, בדומה לזוחלים רבים אחרים.
גחון הגוף לבן ומבריק בצבע כחלחל.
הזכרים גדולים מהנקבות באופן ניכר.
השנונית מטילה בין שש לשמונה ביצים באביב והן בוקעות לרוב כשמונה עד תשעה שבועות לאחר מכן.
בדומה לשנוניות אחרות, הצעירות שבוקעות בעלות רגליים מוכתמות בכתמים עגלגלים.
שנונית השפלה נטרפת על ידי דורסים, חתולים, כלבים ונחשים.
ההסוואה מקלה על ההתגוננות, אולם מרגע שכשלה, תגיב השנונית בריצה לצל הקרוב ביותר, או למחילה של שנונית אחרת.