כל מה שרצית לדעת על שניאור זלמן אברמוב:
שניאור זלמן אברמוב (6 במאי 1908 – 15 במרץ 1997) היה חבר הכנסת ופעיל ציבור ישראלי.
אברמוב נולד בעיר מינסק שבאימפריה הרוסית (לימים בירת בלארוס).
הוא עלה לארץ ישראל בגיל 12, ולמד בגימנסיה הרצליה.
למד היסטוריה ומשפטים ב-Case Western Reserve University שבקליבלנד, אוהיו, ארצות הברית, ורכש תואר דוקטור.
היה חבר וסגן נשיא באגודת הסטודנטים הציוניים "אבוקה".
הוא שב ארצה בשנת 1935 והתמחה בעריכת דין במשרדו של דב יוסף בירושלים.
אחר כך פתח משרד פרטי בתל אביב.
היה פעיל בתנועות ציוניות וליברליות עוד לפני קום המדינה.
ב-1950 מונה ליו"ר אגודת ידידות ישראל-אמריקה, תפקיד שבו כיהן כ-14 שנים רצופות.
כמו כן, היה חבר בוועד הפועל הציוני בשנים 1956–1959, יו"ר הוועד המנהל של המועצה הציבורית למען יהודי ברית המועצות וסגן הנשיא העולמי של הקונגרס הציוני העולמי.
ב-1971 שימש עורך המשנה של האנציקלופדיה לציונות ולישראל (כתובה באנגלית).
כיהן שנים ארוכות כיו"ר יד חיים ויצמן, ופעל למען פרסום כתביו של הנשיא הראשון וכתיבת הביוגרפיה שלו.
לכנסת נבחר חמש פעמים, ובקדנציה האחרונה, בכנסת השמינית, שימש סגן יו"ר הכנסת.
שניאור זלמן אברמוב, שנהג לחתום על כתביו בשם ש.
ז.
אברמוב (ולעתים אף הוכר בשם שלמה זלמן אברמוב), פרסם מאמרים רבים בעיתונות היומית ובכתבי עת שונים.
הוא נחשב לתאורטיקן המובהק של המפלגה הליברלית הישראלית, אם כי נטה על פי רוב לבטא עמדות מתונות יותר מאלה של מרבית חבריו למסגרות הפוליטיות שבהן היה פעיל, וזאת גם בתחומי החוץ והביטחון וגם בתחומים של חופש הדת והמצפון, שהעסיקו אותו רבות.
בכתביו ובפעילותו תרם רבות לתשתית של מוסדות היהדות המתקדמת בישראל.
היה יריב מר של ההסתדרות, אך העריך את תרומתה לעיצוב המשק והחברה.
בשנת 1970 נישא לאילה זקס אברמוב ויחד עסקו בפילנתרופיה בתחום האמנות.