כל מה שרצית לדעת על שפת מיעוטים:
שפת מיעוטים
שבדיה
ישראל
הולנד
פולין
רומניה
אוקראינה
בוסניה והרצגובינה
גוף מפקח:
ייוו"א (דה פקטו)
ראו גם: שפה • רשימת שפות
ייִדִישׁ (גם אִידִישׁ, יודיש או אִידִית), שפרושה במקור "יהודית", היא שפה יהודית השייכת למשפחת השפות הגרמאניות, ונכתבת באותיות האלפבית העברי.
בספרות ההלכה וכן למן תקופת ההשכלה נקראה השפה לעתים קרובות בשם "עברי-טייטש" ("עברית-גרמנית"), ומאוחר יותר: ז'רגון (בכתיב יידי: זשאַרגאָן), לשון אשכנז או לשון המדוברת אצלנו.
רוב אוצר המלים היידי הוא ממקורות גרמאניים, בין 20 ל-30 אחוז מהמלים הן ממקורות עבריים וארמיים, והנותר ממקורות סלאביים ולטיניים.
מאז תחילת ההגירה היהודית לתחומי גרמניה במאה ה-9, שימשה הגרמנית-יהודית כשפתם העיקרית של היהודים האשכנזים, ונותרה כזו גם עם הגירתם מזרחה של רבים מהם.
מסוף המאה ה-18, בעקבות האמנציפציה וההשתלבות הגוברת בחברה הכללית, זנחו יהודי מרכז ומערב אירופה את היידיש בהדרגה לטובת שפות המדינות בהן חיו.
במזרח היבשת הנחשל היה התהליך אטי ומוגבל, ובשלהי המאה ה-19 התרחשה שם פריחה תרבותית יידית.
זו הוסיפה והתקיימה בברית המועצות, בפולין ובקרב המהגרים היהודים בארצות הברית עד לאחר מלחמת העולם השנייה: השואה, התערות הדור הצעיר ורדיפות סטלין הביאו לקצה.
בתנועה הציונית, בהשראת תחיית הלשון העברית ומלחמת השפות, הפכה היידיש להיות סמל לגלותיות, ובארץ-ישראל תחת השלטון הבריטי הפכה העברית לשפה המקובלת ביישוב העברי בארץ והמוכרת על ידי השלטון, וכך גם נעשתה בישראל.
כיום משמשת היידיש בחלקים מסוימים של החברה החרדית, בעיקר אצל חסידים, כשפה העיקרית.
קיימת גם סוגת עיתונות יידית.
כמו כן, השפה עדיין מדוברת כשפה שנייה בקרב יהודים שמוצאם ממזרח אירופה, בעיקר המבוגרים.
אצל יוצאי ברית המועצות לשעבר היא אף שימשה הוכחה ליהדותם.