כל מה שרצית לדעת על שתן:
שתן (בסלנג פיפי) הוא פסולת נוזלית המופרשת על ידי הכליות מגופם של בעלי חיים.
השתן נוצר בנפרונים אשר בכליות ונצבר בשלפוחית השתן עד לסילוקו במועד נוח.
פעולה זו נקראת השתנה, שפירושה הפרשת השתן מהגוף דרך השופכה.
עם השתן מופרשים חומרים זרים מהגוף וחומרים שאינם זרים לגוף אך שהפרשתם בכמויות ניתנות לויסות משמרת את ההומיאוסטזיס של נוזלי הגוף.
במינים רבים משמש השתן המופרש גם לתקשורת באמצעות חוש הריח.
שתן מורכב מתמיסה מימית של פסולת מטבולית ומרכיבים נוספים.
הנוזל מסונן מהדם ועובר תהליכי ספיגה בחזרה והפרשה עד הרכבו הסופי.
שתן מכיל כמויות גדולות של שִתְנָן (אוראה), חומצת שתן, קריאטינין ונתרן כלורי ועוד כמויות קטנות של חומרים רבים.
הוא מהווה מקור חנקן מצוין עבור צמחים.
שתן הוא האמצעי העיקרי להפרשת כימיקלים ותרופות מהגוף.
ניתן לזהות ולנתח כימיקלים אלה בבדיקת שתן וכך לקבוע אבחנה של הרעלה או נטילה של חומרים כימיים אסורים.
השתן סטרילי בצאתו מהגוף (של אדם או בעל חיים בריאים).
בשלפוחית נמצאת תמיד שארית שתן קטנה שהוא שתן "עומד" בתוך קיפולים של שלפוחית השתן.
בתוך שארית שתן זו יכולים להתפתח חיידקים, אשר לרוב אינם מזיקים לאורגניזם כולו.
התופעה נקראת "בקטראוריה" (BACTERURIA).
השופכן פתוח כלפי העולם החיצון, ועל כן חודרים דרכו מיקרואורגניזמים שונים כמו חיידקים ופטריות, וחלק ממיקרואורגניזמים אלו נשטף החוצה עם השתן.
השתן כמעט חסר ריח כשהוא יוצא מהגוף.
עם זאת, לאחר צאתו, מתפרקת מולקולת האוראה לשתי מולקולות של אמוניה (אשר מסיסה בנוזל ה-pH הנמוך), חיידקים שמזהמים את השתן הופכים כימיקלים בתוכו לבעלי ריח והם הגורמים לריח האופייני לשתן עומד.
מחלות מסוימות משנות את כמות השתן, אחידותו וצבעו.
לדוגמה, סוכר בשתן עשוי להיות סימן לסוכרת או לכשל כלייתי.
שתן צהוב ומרוכז מעיד על חוסר מים בגוף (להבדיל משתן עכור שבדרך כלל מאפיין זיהום של מערכת השתן).
שתן של חולי פורפיריה מגוונת עשוי אף להיות אדום כהה.