כל מה שרצית לדעת על תאופיק זיאד:
תאופיק אמין זיאד (ערבית: توفيق زيّاد, תעתיק מדויק: תופיק זיאד) (7 במאי 1929 – 5 ביולי 1994) ח"כ מטעם הרשימה הקומוניסטית החדשה (רק"ח) והחזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש).
ראש עיריית נצרת בין השנים 1975 ל-1994.
משורר וסופר.
נולד למשפחת עובדי אדמה.
עבד חלקית בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון כדי לסייע בפרנסת המשפחה ועם זאת נחשב כתלמיד טוב.
במהלך אותן שנים התקרב בדעותיו למפלגה הקומוניסטית, תמך בברית המועצות והתנגד למפלגה הנאצית.
זיאד היה פעיל במק"י וכתב שירים פוליטיים בבטאונה, אל-איתיחאד.
לאחר מלחמת יום הכיפורים כתב שירים שלעגו לרהב הישראלי והביעו שמחה על ההצלחה של מצרים וסוריה.
בקרב מתנגדי רק"ח הועלה פקפוק בהיותו משורר ונטען ששיריו הם שירי שטנה.
בסוף 1955 נשפט ל-40 ימי מאסר על הפגנה בה נכנס לשטח סגור.
תלונתו על מכות מהשוטרים עלתה לדיון בכנסת.
זיאד הובא למשפט באשמה שתקף שוטר ונשפט לקנס ולמאסר בכלא טבריה.
במהלך שהותו בכלא נאבק למען זכויותיו וזכויות אסירים אחרים, בייחוד בנושא התעמרות סוהרים באסירים.
בסוף אפריל 1958 נעצר שוב, יחד עם הנהגת מק"י בנצרת, על התפרעות בהכנות לקראת מצעד האחד במאי.
ב-1954 נבחר זיאד לראשונה למועצת העיר נצרת.
בבחירות שהתקיימו בדצמבר 1970 עמד בראשות רשימת רק"ח למועצת העירייה.
לאחר הבחירות, בהן זכתה רק"ח ב-7 מתוך 17 מושבים במועצה, ניסה זיאד להקים קואליציה עם מפ"ם והמפד"ל, אך כשל.
בסוף 1974 גבר על אמיל חביבי בהתמודדות על מועמדות רק"ח לראשות עיריית נצרת.
ב-9 בדצמבר 1975 נבחר לראשות עיריית נצרת, כשהוא עומד בראש חזית נצרת הדמוקרטית.
מאז נבחר זיאד, פעם אחר פעם, לראשות העיר – לרבות בבחירות האחרונות בהן השתתף לפני מותו, שבהן זכה לתמיכה של למעלה מ-60% מהמצביעים.
בבחירות לכנסת ב-1969 הוצב במקום החמישי של רשימת רק"ח לכנסת, המוסלמי הראשון ברשימה.
בעיתונות פורסם שקיימת הסכמה שאם לא תזכה הרשימה לחמישה מנדטים יפנה אחד המועמדים האחרים את המקום עבורו[16].
לאחר שבבחירות זכתה הרשימה לשלושה מנדטים בלבד, דרש זיאד שאחד הקודמים ברשימה יפנה לו מקום, כיוון שכשני שליש מהקולות לרשימה היו ממוסלמים, אך דרישתו לא נענתה[17].
בתחילת 1972 התפטר אמיל חביבי מהכנסת, אך במקומו נכנס אברהם לבנבראון ולא זיאד[18].
בתחילת 1973 יצא זיאד בשליחות המפלגה לפראג[19] בה שהה כחצי שנה, עד ששב לישראל כדי להתמודד בבחירות לכנסת השמינית כנציג המוסלמים במפלגה[20].
נבחר לכנסת השמינית בבחירות 1973 וכיהן ברציפות עד 1990 ושוב מ-1992 ועד פטירתו כשהוא נושא את דגל "שתי מדינות לשני עמים", נלחם בקיצונות הדתית וקורא לסובלנות, אחוות עמים ושוויון זכויות, תאופיק זיאד מילא תפקיד מפתח בקבלת ההחלטה על הכרזת השביתה הכללית ביום האדמה הראשון, ב-30 במרץ 1976[21].
כן היה מהוגי רעיון נצרת 2000.
תופיק זיאד היה מהראשונים שנפגשו עם אש"ף, עוד בזמן שהדבר היה לא חוקי, ומילא תפקיד חשוב ביצירת הדיאלוג עם הנהגת העם הפלסטיני באותה עת.
בתקופה בה קיצצה ממשלת ישראל בתקציביה של עיריית נצרת (לטענתו במטרה לגרום לו למתן את דרכיו) אירגן בעיר מחנה עבודה התנדבותי דו-לאומי, אליו הגיעו צעירים (רובם המכריע ערבים, אולם גם מתנדבים יהודים ומתנדבים מממדינות אחרות).
תאופיק זיאד ידוע בתור אחד מהמשוררים הבולטים מקרב ערביי ישראל ובצד עיסוקיו הפוליטיים, הקדיש זיאד חלק חשוב של חייו לשירה ולתרבות.
ברבים משיריו באה לביטוי השקפתו הקומוניסטית.
שיריו עוסקים בקשר לאדמה, בנושאי חירות ושוויון, אחוות עמים ועוד.
רבים משיריו מושרים עד היום בפי בני האוכלוסייה הערבית בישראל וכן במקומות רבים ברחבי העולם.
חלק משיריו תורגמו לעברית ולשפות נוספות.
תאופיק זיאד נהרג בשנת 1994 בתאונת דרכים בדרכו מפגישה עם יושב ראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת.
זיאד נהג, חצה פס הפרדה לבן והתנגש חזיתית ברכב הבא ממול.
כל יושבי אותו רכב מתו גם כן.
לאחר מותו נקראו רחובות על שמו בנצרת ובשפרעם.