כל מה שרצית לדעת על תאוריית ההגדרה העצמית:
תאורית ההגדרה העצמית או תיאורית ההכוונה העצמית (באנגלית: Self-determination theory; בראשי תיבות: SDT) היא תאוריה העוסקת במוטיבציה האנושית, המבוססת על צרכים פסיכולוגים מולדים ונטיות אשר מניעות את הפרט לפעולה.
התאוריה מדגישה כי הדרך בה אנשים מפרשים את האירועים כפי שהם תופסים אותם, ביחס לצרכים הפסיכולוגיים שלהם, מהווה גורם עיקרי המוביל להיווצרותה של הנעה הנדרשת לפעולה כלשהי.
התאוריה צמחה מתוך הזרם ההומניסטי בפסיכולוגיה, והיא מדגישה את החוויה הסובייקטיבית של הפרט.
הנחת היסוד של התאוריה היא כי מקור ההנעה לפעולה כלשהי מבוסס על חווית הניסיון של הפרט.
לכן, כדי להשיג שינוי התנהגותי, נדרש שינוי בניסיון הסובייקטיבי של הפרט.
לאור זאת המחקרים בתאוריה עוסקים בשאלות:כיצד אנשים מפרשים גירוי פנימי או חיצוני?כיצד גירויים אלה מקבלים משמעות ביחס לצרכים פסיכולוגיים בסיסיים?כיצד הקשר בין גירוי לתגובה יחד עם הצרכים הפסיכולוגיים משמרים את ההנעה לפעולה מסוימת?מרבית המחקר שהוביל לצמיחת התאוריה כלל מחקרים בנושא הנעה פנימית – המוגדרת כהנעה לפעילות שהאדם בוחר בה משום שהיא מעניינת ומספקת בפני עצמה; לצד מחקרים שעסקו בהנעה חיצונית – המוגדרת כהנעה לפעילות הנובעת ממטרה חיצונית, כגון רצון לקבל תמורה חיצונית.
נראה כי ההבחנה בין מוטיבציה פנימית לחיצונית אינה חד ממדית אלא יש למקמה על פני רצף, כלומר – כדי לקבוע באיזו מידה הפרט מונע ממוטיבציה פנימית או חיצונית, יש לבחון באיזו מידה המניעים שלו עברו תהליך של הפנמה, והפכו לערכים המהווים חלק מאישיותו.
הפנמה מתייחסת לניסיון הפעיל של הפרט להפוך את המניע שהיה חיצוני לפנימי – באיזו מידה מניעים אלה הפכו להיות ערכים שמהווים חלק מהאישיות של הפרט.