כל מה שרצית לדעת על תאוריית הקשר על זיוף הנחיתה על הירח:
תאוריית הקשר אודות זיוף הנחיתה על הירח היא אחת מתאוריות הקשר הנפוצות והידועות ביותר, ועל פיה הנחיתה על הירח לא התרחשה בפועל אלא זויפה בידי נאס"א, אולי בסיוע ה-CIA.
התאוריה גורסת כי מטרת ההטעייה הייתה השגת הישג פוליטי והסברתי לארצות הברית, ובלימת התקדמותה של ברית המועצות בחלל שכן זו, לפי התאוריה, ויתרה על פרויקט הנחיתה שלה אחרי הצלחת האמריקנים.
מטרות נוספות המועלות על ידי חסידי התאוריה היו חיסכון בכסף, הענקת הצדקה לפרויקט החלל ויצירת הד תקשורתי חיובי, בזכות בימוי מהוקצע והימנעות מטעויות ומתקלות.
התאוריה זכתה לפרסום רב ובמשאל דעת קהל בארצות הברית, שערך מכון גאלופ בשנת 1999 נמצא כי 6 אחוז מהנשאלים הטילו ספק בכך שהאסטרונאוטים של אפולו הילכו על הירח.
תומכי תאוריית הקשר מאמינים כי הנחיתה של אפולו 11 ב-20 ביולי 1969, והמשימות שבאו בעקבותיה, לא התרחשו, אלא בוימו על כדור הארץ, אולי באזור 51 שמראהו מזכיר את נוף הירח.
בשידור הטלוויזיה של הנחיתה נשמע קולו של ניל ארמסטרונג אומר כי פני השטח מזכירים את הקרקע המדברית.
תצלומים של אזור 51 שצולמו על ידי לוייני ריגול רוסים מראים כי פני השטח דומים מאוד.
התאוריה זכתה לפופולריות בזכות כמה סצינות בסרטים, שהעלו רעיונות דומים.
בסרט "קפריקורן 1" (משנת 1978) מתואר ניסיון של נאס"א לביים נחיתה מאוישת על מאדים, ויש הסבורים כי סצנה קצרה בסרט "יהלומים לנצח" מסדרת ג'יימס בונד (1971), המראה סימולציה של הנחיתה על הירח, אף היא עוררה אנשים לחשוב כי הנחיתה הייתה מזויפת.
המחזאי הבריטי דזמונן לודן כתב בשנת 1967 מחזה בשם "מכופפי החדשות" (The News-Benders), ובו טען כי התפתחויות טכנולוגיות גדולות שהתרחשו מאז 1945 היו בעצם הדמיה, ולא התרחשו באמת.
המחזה צולם לטלוויזיה בשנת 1968 והראה נחיתה מזויפת על הירח באמצעות דגמים.
הראשונים לפרסם את תאוריית הקשר היו ביל קייסינג (Bill Kaysing) בספרו "מעולם לא הגענו לירח" משנת 1974, וראלף רנה, שפרסם ספר פופולרי בשם "נאס"א שיטתה באמריקה" (באנגלית: NASA Mooned America, כאשר המילה Mooned פירושה "לשטות" ומתייחסת במקביל לירח).

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לתאוריית הקשר על זיוף הנחיתה על הירח:
•תאוריות קשר