כל מה שרצית לדעת על תואר השם:
"הָעֵץ הוּא גָּבוֹהַּ, הָעֵץ הוּא יָרֹק,הַיָּם הוּא מָלוּחַ, הַיָּם הוּא עָמֹק,אִם הַיָּם הוּא עָמֹק, מָה אִכְפַּת לוֹ לָעֵץ,מָה אִכְפַּת לוֹ לַיָּם שֶׁהָעֵץ הוּא יָרֹק.
"תחילת השיר "מה אכפת לציפור" מאת חנוך לוין.
המילים "גָּבוֹהַּ", "יָרֹק", "מָלוּחַ", "עָמֹק", הן "תואר השם".
בדקדוק, תואר השם או שם תואר הוא חלק דיבר המשמש להרחבת המידע הניתן לגבי שמות עצם (במינוח בלשני: לְאַיֵּךְ, מלשון "איך", Modify).
דוגמאות לתוארי שם: אדום, יפה, גבוה.
גם תיאורי כמות (חצי קילו, שני תפוחים) נחשבים כשמות תואר.
במונחים של התאוריה התחבירית, שם־העצם המתואר משמש כ"ראש"/"גרעין" של צירוף שמני, ואילו תואר השם משמש כ"משלים" שלו.
משלים זה יכול כשלעצמו להיות צירוף תוארי שבו תואר השם הוא הגרעין.
בעברית תואר השם בא לאחר שם העצם אותו הוא מתאר (תפוח אדום), אך יש שפות (כמו אנגלית) בהן התואר בא לפני שם העצם (red apple).
במונחי התחביר המסורתי, תואר השם משמש בתפקיד לוואי.
במונחים סמנטיים של תורת הקבוצות, תואר השם מצמצם את הקבוצה שעליה מצביע שם העצם, והצירוף התוארי כולו הוא בעצם החיתוך בין הקבוצה שמיוצגת על ידי תואר השם לבין הקבוצה שמיוצגת על ידי שם העצם.
לדוגמה, הצירוף "פילים כחולים" מצביע על קבוצת האובייקטים בעולם שנוצרת כתוצאה מחיתוך קבוצת הפילים וקבוצת הדברים הכחולים.