כל מה שרצית לדעת על תוכחת מגולה:
תוכחת מגולה‏ היא יצירה פיוטית ספרותית מאת שמחה קאלימאני, מרבני קהילת יהודי ויניציאה במאה ה-18, המתארת את ה"מידות הרעות של בני זמנו".
תוכנו העיקרי של הספר הם דברי תוכחה וביקורת על התופעות השליליות שנתגלו בחברה בה הוא התגורר.
במקרים אחדים הוא מתאר לא רק את הצד המכוער בהתנהגות בני האדם אלה גם את המגוחך שבאותן התופעות.
הוא לועג למעשיהם תוך הוקעת הפגמים במטרה לחנך את הקוראים באמצעות יצירתו.
אפשר לראות ביצירתו ביטוי לחיים החברתיים בגטו היהודי בוונציה במאה ה-18.
הוא לועג לבורים מבני עם ישראל, המנסים להראות שהם בקיאים בלשון העברית וכלליה, בלימוד מקרא, בהכרת ההלכה ובתורת הקבלה.
בניגוד לאנשים המחמירים לדעת הכל, הוא מציג לדוגמה ולמופת את המקובלים האמיתיים, אלה הצדיקים שהתמסרו ללימוד התורה מתוך ענווה ויראת שמים.
הוא מתייחס גם לליקויים מהסביבה האיטלקית.
דבר המעיד על מעורבות יהדות איטליה בתרבות המקומית.
בין השאר, הוא לועג להתלהבות מזמרות מצטיינות, הזוכות לכל הכיבודים, אפילו יהיו הן מדלת העם, החסרות חינוך והשכלה ומהוות דוגמה שלילית להתנהגות.
או, מהתפעלות מזמרים סריסים המסוגלים להפיק צלילים שדומים לקולות נשים.
היה בזה תגובה לשגשוג האופרה בזמנו.
יצירתו "תוכחת מגולה" כתובה בצורה של דו-שיח בין שני אזרחים משכילים, המכונים, כלכל ודרדע‏.
דבריהם מראים שדעתם צלולה ומיושבת והם נוחים לבריות.
אולם, לא עד כדי כך שישלימו עם התכונות המגונות המתפשטות בחברה שמסביבם, ובראש וראשונה בגילויי הצביעות והחנופה, היהרה והרשעות.
השיחה השלישית, מבין הארבעה, נפתחת בביקורו של דרדע בגינתו של כלכל.
שניהם נהנים מאוד מהנוי המתגלה לעיניים, מן האילנות והפרחים ומהמיית פלגי המים הזורמים בין הערוגות.
עולם נהדר זה מעיד על גדולת בוראו – אין צייר כמו צורנו -‏ וכאן בא מעבר טבעי ביותר להרהורים על תאוותן של הבריות לספק הנאה לעיניהם ולאוזניהם.
היצירה כוללת 27 עמודים והיא מצויה באוסף משה מונטפיורי השמור עתה בספריית ה"ג'וס קולג" שבלונדון ובמוזיאון הבריטי .
‏
נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לתוכחת מגולה:
•יהדות איטליה
•ספרי מוסר